"אף פעם לא הרגשתי שמגבילים אותי בגלל הצבע שלי"
ההורים שלה הכירו במסע הרגלי מאתיופיה לארץ ישראל, היא הבכורה מבין חמישה אחים ושמחה לבשר שמעולם לא חשה תחושת קיפוח: הסיפור היפה של רות אסרסאי
להפקת האופנה הזו רות אסרסאי הצטלמה בתקופה עמוסה במיוחד. בימים אלה היא מככבת בשלוש הצגות במקביל בתיאטרון הקאמרי: "אגממנון", שעלתה לאחרונה בכיכובו של דרור קרן, שבה היא מגלמת את קליאו, יועצת למלך; "מדיאה" שבה היא משחקת את תאה, יד ימינו של יאסון; ו"הלוויתן", בכיכובו של דביר בנדק, שבה היא מגלמת את ליז, חברתו הטובה של גיבור המחזה. בקרוב עומד לצאת גם הסרט "לב זהב" של הבמאית אפרת כורם, שבו היא עושה תפקיד משמעותי.
אסרסאי מעולם לא נתנה למראה הייחודי שלה כבת לקהילה האתיופית להשפיע על מגוון הדמויות שגילמה. לצד תפקידים בולטים על המסך (למשל, בסדרות "מטומטמת", "השוטרים" ו"מותק בול באמצע"), כבר 16 שנה היא משחקת בתיאטרון הקאמרי. "אף פעם לא הרגשתי שמגבילים אותי בגלל הצבע שלי, תסתכלי על הרזומה שלי ותראי", היא אומרת. "עשיתי תפקידים של לבנות מובהקות, כולל במחזות שקספיריים. הפעם הראשונה שהצבע שלי קיבל משמעות הייתה בהצגה 'לילה לבן', שבה שיחקתי אמא אתיופית לילד שנעדר. שמתי בפרונט את הצבע שלי כדי להביא לבמה בעיה של הקהילה האתיופית שאני חלק ממנה".
את עצמך נפגעת מהתופעות שעליהן מדברת ההצגה, כמו גזענות ואפליה על רקע צבע עור?
"אני לא זוכרת תחושת קיפוח. נולדתי וגדלתי בארץ, ומבחינתי היה לי מהמם. הרבה מהדברים האלה לא ידעתי עד שגדלתי. אני מודעת לזה שיש בעיה - יש לי אחים ואני גם רואה הרבה פעמים על אמא או הדודות שלי את החרדה שיש לאמהות שיש להן בן שחור - אבל בחוויה שלי גדלתי כשווה בת שווים".
אסרסאי (44) נולדה בבאר שבע, בת בכורה מבין חמישה להורים שהכירו במסע הרגלי בדרך מאתיופיה לארץ. בצבא שירתה כמדריכת צניחה, לאחר שנדחתה בקשתה לגשת לבחינות ללהקה צבאית, ולאחר השחרור למדה בבית הספר למשחק בית צבי.
לפני שמונה שנים נישאה לצחי מימון (40), מסעדן לשעבר ויועץ משכנתאות בהווה, והשניים גרים ברמת גן והורים לשניים: רנה (חמש וחצי) ואורי־מיכאל (שלוש וחצי). "הכרנו דרך חבר משותף, שאכל אצלו במסעדה וחשב שזה יכול להיות שידוך טוב", היא מספרת. "הוא פרטנר מדהים ואבא נהדר. יש לי תקופות עמוסות שאני יוצאת מוקדם לחזרות, משם רצה להצגות ובין לבין יש לי לפעמים צילומים. לא פשוט לגדל ככה שני ילדים, במיוחד כשאין לנו עזרה. למזלי יש לי את צחי, זכיתי בו וגם הילדים זכו שבחרתי להם את האבא הכי טוב".
הפקת האופנה שלפניכן מבשרת את בוא הסתיו, עם מעילים וז'קטים שעושים חשק להתכרבל. אסרסאי עצמה מתחברת יותר לקיץ, אבל מספרת שעם השנים התעוררה בה חיבה לא מוסברת גם לחורף. "אולי בגלל שאני מאוד אוהבת את לונדון והתאהבתי גם בסגריריות שלה, וחוץ מזה תמיד נחמד שיורד גשם ואת בבית ויש סיר מרק על הגז", היא אומרת.
כמה את מחוברת לאופנה?
"אני אוהבת מאוד אופנה, אם כי בעבר הייתי קצת יותר זהירה, הולכת על בטוח. דווקא בזמן האחרון אני מרשה לעצמי לצאת מאזור הנוחות, להעז יותר עם צבעים, למשל. אולי זה בגלל הגיל והבשלות, אני פשוט חוגגת את עצמי. אני מתה על ערבוב של וינטג' ואופנה עילית, גופייה לבנה של 'דלתא' זה הדבר הכי סקסי בעיניי, במיוחד מתחת לז'קט אוברסייז של איזה מעצב. זה הכי וואו".
מה את לובשת ביומיום?
"בעיקר ג'ינסים ותמיד עם גופייה לבנה, כבר צוחקים עליי על זה. לאחרונה אני לובשת יותר מכופתרות גדולות או מכופתרות ג'ינס שאני לוקחת מהארון של צחי".
את אוהבת רשתות או מעצבים?
"אני משלבת. זארה, H&M או מנגו, ולצידם בגדים מ'סטורי', חנויות וינטג' שאני נתקלת בהן ובגדי מעצבים מחו"ל כמו ראלף לורן או ישראלים כמו רונן חן".
מה חשבת על הבגדים בהפקה הזאת?
"מהממים, ובכלל היה לי כיף ברמות. הייתה אווירה טובה ואנרגיות טובות וזה מה שחשוב. אני אוהבת לעבוד עם סטייליסטים שמוציאים אותי מאזור הנוחות שלי, כמו אייל חג'בי במקרה הזה".
איזה אאוטפיט הכי אהבת?
"את השמלה בצבע חרדל עם חגורה וז'קט וינטג' שאני מתה עליו, ואת השמלה השחורה של קסטרו ועליה חצאית וטופ תחרה".
יש משהו שהיית לוקחת הביתה?
"בטח, מלא. בוודאות הייתי לוקחת את החליפה הכחולה עם הפסים".
בואי נדבר על טיפוח. בוטוקס זה חלק מהשגרה שלך, או שאת לא בעניין?
"עוד לא התחלתי, אבל כשאצטרך אזריק חופשי, אני לא נגד. כשהייתי קטנה היה לי קשה עם השפתיים העבות שלי, והיום אני אומרת תודה כי אחרת הייתי צריכה כבר להזריק. יש לי גנטיקה טובה שאני עוד נשענת עליה, וכרגע אני מרגישה סבבה עם עצמי".
סגנון: אייל חג'בי, איפור: אילנה פיצ'חדזה, שיער: שרה שנטי