יכול להיות שקצת התעייפנו מלהיראות עשירות?
סורי גווינת' פלטרו: אחרי שנים שבהן שלטה אסתטיקת היוקרה השקטה, סוף כל סוף עולם האופנה מתחיל לעשות קצת רעש - מתוך הקהל המונוכרומטי שאוחז באותו תיק יוקרתי ואותו זוג נעליים, צצות פתאום נשים שמביאות איתן יותר צבע ואופי. חברות, ברוכות הבאות לעידן שבו הדבר הכי יוקרתי שאת יכולה ללבוש הוא האישיות שלך
זו רק אני או שקצת התעייפנו מלהיראות עשירות? כלומר, לא מהעושר, חלילה - אלא מהאסתטיקה של העושר. כבר כמה שנים טובות שעולם האופנה מבקש מאיתנו להיראות אסופות כמו גווינת' פלטרו. לבשנו בז', שמנת, אפור, חום, שחור ועוד 17 גוונים של אבן כמוה. בהמשך קנינו ג'ינס שמזכיר את זה שלה, תיק בלי לוגו ואת אותן נעליים שטוחות שיש גם לכל החברות שלנו. מיטיבות הלכת החלו להסתובב בערי ישראל בלהקות של חברות שלכולן יש אותה תסרוקת בול - שיער שהוחלק לאחור באמצעות ג'ל חזק ומברשת צפופה ונאטם בגומיית סקראנצ'י גדולה.
הגיבורות של האסתטיקה הזאת, מפלטרו וסופיה ריצ'י ועד קרלי קלוס ורוזי הנטינגטון־ווייטלי, הפכו את היכולת להיראות עשירה, רגועה, אסופה ומאופקת למקצוע של ממש. הבגדים לפי תורתן האסתטית תמיד עשויים מבדים מעולים, הגזרות תמיד מדויקות, הצבעים תמיד שקטים. מעט מאוד לוגואים יש שם והרבה מאוד "מי שיודעת, יודעת". רק שיש בעיה קטנה: בסוף כולנו ידענו - וכמובן גם חיקינו, כל אחת בתקציבה שלה.
ובכן, נדמה שסוף כל סוף עולם האופנה מתחיל להגיד "תודה, היה מקסים, אבל אפשר כבר די עם השקט התעשייתי הזה?". אם מסתכלים על המסלולים האחרונים בתצוגות האופנה, נראה שמשהו אחר בהחלט קורה שם: המינימליזם המאופק מקבל תחרות מכיוון הרבה יותר צבעוני, אקספרסיבי ומשחקי. אפשר לראות את המפגשים החדשים בין קלאסיקה לאקסצנטריות גם בבתי אופנה גדולים - כולם משתתפים, כל אחד בשפה אחרת, בשובה של אופנה שיש בה יותר משחק, מרקם, דמיון ואופי. אוסף הקולקציות שעלו על המסלולים השונים כבר נראה פחות כמו מלתחה שנקנתה בבת אחת ויותר כמו בגדים שנראים כאילו נאספו במהלך חיים שלמים. בשבוע האופנה האחרון בניו יורק, למשל, נראו צבעים חזקים, פאייטים, הדפסים מעורבבים, חצאיות דומיננטיות, תיקים משונים ואפילו סוודרים שנקשרו סביב המותניים במקום שבו בדרך כלל היינו פשוט לובשות אותם. בהתאם לכך גם אחת המסקנות שעלו מסיכומי השבוע הלונדוני הייתה שהסטייל נעשה יותר ויותר אינדיבידואלי.
גם הרחוב, אותו מקום שבו במשך כמה עונות כל הנשים נראו כאילו הן בדרכן לאותה פגישת הנהלה חמורת סבר, מתחיל להשתחרר. אנחנו מתחילות לראות יותר צבע, אקססוריז, ערבובים, פריטים עם סיפור ופחות לוקים שנראים כאילו הורדנו אותם קולקטיבית מפינטרסט.
זה לא אומר שהיוקרה השקטה מתה
חשוב לציין במעמד זה שלא מדובר בהכרזה שהבז' מת - ממש לא. גם היוקרה השקטה לא מתה, היא פשוט כבר לא מספיקה כקונספט. כלומר, את לגמרי יכולה ללבוש מכנסיים שחורים, חולצה לבנה ונעליים שטוחות ועדיין להיראות כמו הבחורה הכי מסקרנת בעולם. השאלה הנשאלת עכשיו היא מה את עושה עם זה. כי האופנה של 2026 מבקשת משהו שהוא הרבה יותר קשה לקנייה: טעם אישי. וטעם אישי הוא לא תיק יקר או נעליים יקרות, אלא להמשיך ללבוש משהו שקנית לפני עשר שנים רק כי את עדיין אוהבת אותו, גם אם האלגוריתם כבר הודיע שהוא "אאוט".
איך תפתחי סטייל שהוא באמת שלך?
תשמרי על הפריט המוזר: החולצה שאמא שלך לא מבינה, העגילים שנראים קצת מוגזמים, התיק שמישהי שאלה אותך פעם "מאיפה זה?" ולא בקטע טוב. לפעמים דווקא שם מתחיל אאוטפיט שהוא וואו.
תפסיקי לקנות לוקים שלמים ותתחילי לאסוף פריטים: חולצה אחת מכאן, נעליים משם, תיק ישן שאין לך מושג למה קנית אבל את לא מוכנה להיפרד ממנו.
ערבבי בין יקר לזול: תיק של מעצב עם טי־שירט מהרחוב, תכשיט יוקרתי עם ג'ינס ישן. האאוטפיט הכי מעניין הוא לא בהכרח זה שעולה הכי הרבה כסף.
תכניסי "טעות" מכוונת אחת לאאוטפיט שלך: נעליים שלא מתאימות בדיוק, צבע שמתנגש, גרביים במקום שבו "לא אמורים" להיות גרביים. רעיונות קונקרטיים יותר? בבקשה: שמלה אלגנטית עם סניקרס, חצאית נשית עם חולצת כדורגל, בלייזר מחויט עם תיק מצחיק. הסטייל מתחיל בדיוק במקום שבו משהו קצת "לא מסתדר".
אל תזרקי את הדברים שאת אוהבת רק כי הם לא טרנדיים: טעם אישי לא מתחלף כל שישה חודשים.
מצאי לעצמך חותמת אישית: משקפיים גדולים, עגילי זהב, כל דבר שחוזר אצלך שוב ושוב ונהיה "כל כך את".
תיהני מזה: אם לא כיף לך כל המשחק האופנתי הזה, זה לא שווה כלום. תחזרי לפיג'מה.