"השפעה ישירה על החלטת חמאס": המסמך שכתבו אנשי נתניהו - ומאשים את הממשלה באסון
חשיפה: כך נראה המסמך שבו רה"מ הבהיר לראש השב"כ ביולי 2023 שהוא דוחה את הצעתו לאסטרטגיה אגרסיבית נגד חמאס. ובניגוד לקמפיין שמאשים את ראשי מערכת הביטחון, מסמך דרמטי שכתבו אנשיו אחרי הטבח חושף את אחריות הדרג המדיני וההנחיות לצה"ל לפני 7/10: "שימור חמאס ככתובת שלטונית אפקטיבית, מרוסנת ומרסנת", לצד ויתור על הכרעה צבאית
בסעיפים 82–83 בכתב התביעה שהגיש אתמול (רביעי) ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתאר בר את תגובתו של נתניהו לסיכום דיון התכנון של השב"כ לשנת העבודה 2023–2024, שהוגש לו ביולי 2023. שירות הביטחון הכללי התריע במסמך זה כי "חמאס מתבסס שלטונית, מתעצם ומצית את הטרור בעזה, וכי קיימת מגמה ברורה של חיבור בין זירות והעצמת האיום הרב-זירתי". השב"כ בראשות בר המליץ, "בין היתר, על שיקום ההרתעה דרך סבבים יזומים והרחבת סיכולים".
נתניהו קרא את המזכר והחזירו לבר אחרי כמה ימים. על גבי הנייר הופיע במספר מקומות כתב ידו של נתניהו. בראש המסמך כתב ראש הממשלה: "בדמוקרטיה השב"כ לא אחראי לעיצוב אסטרטגיה לאומית למדינת ישראל". בפרק שעסק בהמלצות למיקוד האסטרטגיה הלאומית שירבט: "זו לא דירקטיבה של ר' שב"כ". רוצה לומר: אני ראש הממשלה, אני הקברניט, אני מנווט ואני קובע.
לימים תיאלם לשכת נתניהו כשתישאל בנושא. היא גם לא הגיבה כשפרסמנו את כתב ידו הקובע דירקטיבה שלפיה חמאס מורתע, בניגוד לגרסתו המאוחרת כי זו הייתה דעת אנשי המודיעין.
נתניהו צדק כאן, לפחות במישור הפורמלי. הוא זה שנושא בסמכות ובאחריות לקבוע את מדיניות ישראל ביחס לעזה ולכל סוגיה מדינית וביטחונית אחרת, מה שכמובן לא צריך למנוע מראש השב"כ להציע אסטרטגיה. אלא שנתניהו לא אוהב שדברים נכתבים בכלל, גם לא כהצעה, כי לך תדע איזה אסון יתרחש ואיזו ועדת חקירה תקום ואם יתברר שהיו הצעות והוא כלל לא דן בהן - אז אולי לא יצליח לבעוט את האשמה והאחריות למישהו אחר.
אז בכל זאת אפשר לומר - אוקיי, נתניהו טעה, אך פעל בסמכות המוקנית לו בחוק: להיות האיש שמנווט וקובע את האסטרטגיה הלאומית והביטחונית של מדינת ישראל. אבל האם הוא באמת עשה זאת? ואם עשה, מה האסטרטגיה שקבע? זאת בדיוק השאלה שנמצאת במרכז תביעת הדיבה של רונן בר, שבאין ועדת חקירה, עשויה להפוך את בית המשפט המחוזי מרכז לתחליף הכי קרוב לוועדה בלתי תלויה.
נתניהו טוען שעמד בנטל. שבדיוק כפי שהתגאה בכתב ידו, הוא קבע את האסטרטגיה. בנרטיב שנתניהו משווק לציבור מאז האסון, ששיאו ב-55 העמודים שהגיש כגרסתו למבקר המדינה, נתניהו מציג את עצמו כקברניט בודד שעיניו פקוחות, אל מול ראשי צבא ומודיעין יהירים ורפי-שכל. לגרסתו הם פעלו מאחורי גבו, הסתירו ממנו מידע, לקו בקונספציית "חמאס מורתע", כפו עליו מדיניות של הססנות, והזינו אותו בהערכות מודיעין מוטעות. בסופו של דבר, לטענתו, בלילה הגורלי הם ביצעו מרד בפועל כשהחליטו שהם לא רוצים את מעורבותו ברגעים ההיסטוריים של קבלת ההחלטות, מחשש שהוא יצית מלחמה עם חמאס. האמנם?
המסמך של משרד רה"מ
השאלות הכבדות נוגעות לאסטרטגיה של נתניהו ולהתנהלות של בכירי מערכת הביטחון, ובר בתוכם, שתהום פעורה בין הגרסאות שלהם. ברוב העניינים הללו אין צורך להמתין עד בירור התביעה. יש הוכחות כתובות וחד-משמעיות לגבי רובם.
כך, למשל, במסמך החשוב ביותר שחובר עד עתה בישראל בנוגע לסיבות לאסון 7 באוקטובר. אורכו 92 עמודים, אבל החלק החשוב בו נמצא בעמוד וחצי. במסמך הזה מופיעים דברים חדים וברורים אודות מי אשם במה; מי דיבר על חמאס מורתע; מי רצה להשאיר את חמאס בשלטון; מי הורה למי על שקט והסדרה; ומי באמת לא רצה הכרעה ולא יישם את העיקרים הבסיסיים ביותר בתורת הביטחון הישראלית.
וכך נכתב שם, בין השאר: "הנחיות הדרג המדיני בנושא עזה בשנים האחרונות כללו, בין היתר: דחיית עימותים; הסתמכות על המכשול; מהלומות עיתיות; שימור חמאס ככתובת שלטונית אפקטיבית, מרוסנת ומרסנת". עוד נכתב: "גישה אסטרטגית זו של ממשלות ישראל חלחלה לתוך התפיסה המבצעית של צה"ל בכל הנוגע להימנעות מהכרעת חמאס ועודדה חיפוש של 'תחליפי הכרעה'".
נכתב גם שבכל הנוגע להרתעה בסיסית, ישראל לא עמדה על מספר מרכיבים "שנראה שהיו להם השפעה ישירה על החלטת חמאס ליזום את מתקפת 7 באוקטובר". לפי המסמך, אחד המרכיבים הנוגעים להרתעה הבסיסית שישראל התרחקה מיישומו במהלך השנים הוא "תפיסת ההכרעה הקלאסית". ישראל, לפי המסמך, רידדה בעשורים האחרונים את חשיבות התמרון הקרקעי ההתקפי כמרכיב ליבה בהשגת הכרעה ויישמה "תחליפי הכרעה" בסבבים מול עזה, מאז מבצע עופרת יצוקה ב-2008, וזאת "ללא בחינה אסטרטגית באשר להשפעת עניין זה על ראיית הצד השני באשר לעוצמת ההרתעה הבסיסית של ישראל ונכונותה להילחם על הקרקע".
הדברים קובעים בדיוק את ההפך מטענות נתניהו בכל הנושאים המרכזיים, ומטילים עליו – ראש הממשלה בעשורים האחרונים – אחריות להזנחת תפיסת הביטחון של ישראל, ולנטישת עיקרון ההכרעה הכה חשוב, לצד רשלנויות וכישלונות נוספים, אשמה שקשורה ישירות לאסון 7 באוקטובר.
מי שכתב את הדברים הללו הם אנשיו של נתניהו, בשמו, בתגובה לטיוטת דוח מבקר המדינה שהועברה ללשכת ראש הממשלה באפריל 2024 בנושא "תפיסת הביטחון בראי 7 באוקטובר". אז, כחצי שנה אחרי הטבח – כשעוד לא נכתבה גרסה חדשה למה שאירע ועוד לא הונהגה כנראה משמעת לדבוק רק באותה גרסה ולשחרר רק רסיסי מסמכים שמתקפים אותה – העביר משרד המבקר את הטיוטה הראשונה מטעמו לממצאי הביקורת בנושא. למי שכתב את התגובה בשם נתניהו, תגובה שאומצה על ידי מבקר המדינה שכלל אותה בדוח שפרסם בנובמבר 2025 בנושא "היעדר תפיסת ביטחון לאומי וההשפעה על תהליכים מרכזיים בדרג המדיני ובצה"ל", גם לא הייתה ממש ברירה, כי המסמכים מזמן אמת שלשכת ראש הממשלה מסרה למבקר מביאים למסקנה ברורה.
נתניהו טוען כל העת שבית המשפט העליון, שכמובן פעל לפי הנחיות היועצת המשפטית לממשלה, התקשורת, והדיפ-סטייט, הפסיק בחוסר סמכות ובלי סיבה את חקירת מבקר המדינה שהייתה מקצועית ובלתי תלויה. ייתכן שנתניהו היה שוקל מחדש את עמדתו ומשאלותיו, נוכח האמור בעמודים 76 ו-77 בדוח הרשמי שהושלם רק חודש לפני שהוא עצמו הגיע להעיד.
"משרד מבקר המדינה מציין כי הנחיות אלה של הדרג המדיני בנוגע לדחיית עימותים עם חמאס, עלו גם ממסמכים נוספים שהעביר משרד ראש הממשלה בתגובתו על ממצאי הביקורת, וממסמכים שהעביר המל"ל", נכתב בדוח.
המבקר סקר שורה של מסמכים ובכולם ההוראות תחת "דירקטיבת ראש הממשלה" לעשות בדיוק הפוך ממה שנתניהו טוען היום שהורה. את האשמה ברידוד הצבא תולים אנשי משרד רה"מ ב"הנחיות הדרג המדיני" שחלחלו לתוך התפיסה המבצעית – ובכך למעשה מודים שהצבא פשוט מילא פקודות. ולא היה מדובר בהבנה מרומזת, אלא בהנחיות עבודה מפורשות שירדו ישירות מלשכת ראש הממשלה: באפריל 2019 הורה נתניהו "לשמר את עזה כזירה משנית, להימנע ככל הניתן מהסלמה ולדחות עימותים"; במאי 2020 חזר על היעד של "שימור חמאס ככתובת מרוסנת ומרסנת"; במצגת המל"ל ב-2 ביולי 2023 בנושא "הזירה הפלסטינית - דיון ראש הממשלה", צוין בראשית עיקרי הדירקטיבה המדינית ברצועת עזה - "מאמץ לשימור רגיעה לאורך זמן (זירה משנית)".
בעקבות המדיניות הזו של נתניהו, כתב מבקר המדינה גם לגבי השב"כ כי "חל כרסום מתמשך בהרתעה הישראלית, זאת בין השאר נוכח היעדר תגובה ואי-גביית מחיר בגין צמצום חופש הפעולה של ישראל מעבר לגבול - מדיניות אשר לקחה מהשב"כ את הרכיב המרכזי בסיכול טרור - התקפה". עוד צוין בדוח שכאשר קרסה תפיסת הביטחון של ישראל, המבוססת בין היתר על הרתעה, ישראל נשארה חשופה להחלטה של חמאס על התקפה "מתוך ביטחון לכאורה (שלא תוקף בשום דיון מערכתי) שהמודיעין יתריע בזמן".
הדיונים שלא היו
החל מסוף שנת 2020 פעל צה"ל, תחת הרמטכ"ל אביב כוכבי, לפי התוכנית הרב-שנתית "תר"ש תנופה". זו הייתה תוכנית מרחיקת לכת שעיצבה את פני הצבא סביב עליונות טכנולוגית, מודיעין מדויק ומכשולים חכמים – לצד קיצוץ חד בכוחות היבשה המסורתיים ובמערך הטנקים. כשכוכבי הציג את עיקרי התוכנית לקבינט בנובמבר 2020, נתניהו ידע היטב מה מונח לפניו. הפרוטוקול מעיד שלצד מחמאות על "חדשנות", הוא הטיח בחדר שהתוכנית אינה נותנת מענה מספק ליעדי-העל של ישראל, והזהיר שיש לסגור את הפער "ללא דיחוי".
אלא שבין האזהרה למעשה נפערה תהום. אנשי המל"ל – גוף המטה של נתניהו – הבינו את הסכנה שבבניין כוח צבאי שאינו תואם את צורכי המדינה. לקראת דיון קבינט בדצמבר 2020 הם הכינו מצגת רשמית שהצביעה על "פערים בין הדירקטיבה המדינית ובין עקרונות תר"ש תנופה בנושאי ליבה", והציבו תנאי ברור: התוכנית תאושר רק לאחר אישור מסגרת תקציבית בדיון נוסף. זה היה הרגע שבו הקברניט נדרש להכריע, לדרוש שינוי ולתקצב אותו. אלא שהכרעה כזו דרשה מחיר פוליטי מול מערכת הבחירות שבפתח. התוצאה, במילותיו היבשות של המבקר: "בפועל לא התקיים דיון במועד זה ומצגת זו לא הוצגה".
חלף חודש. ינואר 2021. אנשי המל"ל ניסו שוב והכינו מצגת מעודכנת לדיון קבינט כדי לאשר את העקרונות. התוצאה הייתה זהה: "גם במועד זה לא התקיים דיון". ראש הממשלה, האיש היחיד שמוסמך לזמן את הקבינט ולקבוע את סדר יומו, פשוט סירב לדון בפערי הכוח של הצבא.
כשהשרים זומנו לבסוף, בפברואר 2021, זה לא היה כדי ללבן את פערי הליבה, אלא כדי לאשר במחטף עסקת ענק של עשרות מיליארדי דולרים לרכש צבאי מסיוע החוץ – ללא חלופות וללא תפיסה כוללת. המל"ל הבטיח בשקף ייעודי כי מיד לאחר אישור הרכש ייערך דיון ב"תפיסת הביטחון הלאומי וצה"ל 2030". אלא שעל פי המבקר: "דיון בנושא זה לא התקיים". הכנסת פוזרה, הבחירות הגיעו, וצה"ל המשיך לממש את "תר"ש תנופה" – קיצץ בטנקים, צמצם את כוחות היבשה ונשען על גדרות ומכשולים. אותם מהלכים בדיוק שבלשכת נתניהו תיארו בדיעבד, במסמך למבקר מאפריל 2024, כ"הימור מסוכן שגבה מחיר משמעותי למדינה" (עמ' 80).
כשמחברים את כל הנקודות, הנרטיב של "קברניט שסביבו גנרלים סוררים" מתפוגג לחלוטין. נתניהו אכן צדק כשכתב בכתב ידו על המסמך של רונן בר שעיצוב האסטרטגיה אינו בסמכות ראש השב"כ. האסטרטגיה הייתה כולה שלו: בריחה מתמשכת מקביעת סדרי עדיפויות ותקציב לבניין הכוח הצבאי, לצד דירקטיבה מדינית מוצהרת לקנות שקט מחמאס ולדחות את העימות. נתניהו היה הקברניט, הוא ניווט, והספינה הובלה בדיוק לאן שהורה – היישר אל תוך שרטון 7 באוקטובר.
שלושה צירי עבודה
נתניהו ועוזריו פעלו בשלושה וקטורים מקבילים לקבע את גרסתו, כמעט מאז הרגע הראשון אחרי המלחמה.
הראשון: למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית ולמעשה גם כל ועדת חקירה אחרת.
השני: כפי שחשפנו בסדרת תחקירים ב"7 ימים", להשתלט על התיעוד ההיסטורי, לנסות לוודא שאין לאף אחד אחר העתקים שלו, ולסלף את המסמכים והפרוטוקולים כדי לייצר גרסה חדשה שמתאימה לטענתו שהוא לא אשם בכלום, וזה הכל הגנרלים.
השלישי: לאמץ בעצמו את תיאוריות הקונספירציה הנוראיות ביותר ולהאשים את ראשי מערכת הביטחון וקהילת המודיעין שהם לא רק רשלנים, פחדנים, הססנים, לא שואפי הכרעה, כסילים ונרפים, אלא שהם פעלו במזיד וביצעו עבירות חמורות שהביאו לאסון.
מאז האסון, מי שכיהנו בראשות הארגונים לקחו אחריות, ולאחר שעשו הכול כדי לנצח במלחמה, וספגו אגב כך את עלילות הדם הנוראיות ביותר, מימשו את האחריות והתפטרו. הם, כולם כאחד, קוראים להקמת ועדת חקירה ממלכתית.
נתניהו לא לקח אחריות ועשה הכול כדי לסכל את החקירה. הוא אפילו לא הורה על חקירה בלשכתו, שתבדוק מדוע החומרים שהוזרמו במהלך הלילה, לפי הנוהל, גם לחמ"ל מל"ל וגם לקצין המודיעין של ראש הממשלה, לא הגיעו אליו, ומדוע ראש הסגל או הקמ"ן לא העירו את המזכיר הצבאי, שיכול היה להעיר את נתניהו. נתניהו יודע שמאז אירועי קו 300 אסור לראש ארגון לפנות אליו והכול עובר דרך המזכיר והמזכירות, אבל אין לו בעיה להאשים את בר שלא התקשר אליו ישירות.
בר יכול היה להעיר את המזכ"ץ אבל הוא לא עשה זאת והסתפק בצינורות הדיווח האחרים בגלל אותה סיבה, דרמטית וטרגית, שבגללה לא פינה הצבא את הנובה, ובגללה לא הוכרזה כוננות נרחבת בגזרה – שלא הוא ולא אף אחד מראשי מערכת הביטחון, ולא אף אחד (אף אחד!) מכל המאות רבות של מומחי מודיעין וצבא שראו את המודיעין באותו לילה, לא צלצל בפעמונים באופן מלא וחד. נתניהו בעצמו סבור שזו הייתה הערכה סבירה. הנה הראיה: קצין המודיעין שלו ראה את המודיעין והחליט לא להעיר את המזכ"ץ דאז, אלוף אבי גיל, ונתניהו לא חשב שהוא פעל שלא כנדרש והמשיך לסמוך עליו כאחד מאנשי אמונו, עוד יותר משנה.
בר ושאר הראשים ספגו את מכונת הרעל ולא נענו להרבה מאוד פניות לצאת החוצה ולדבר. הם אמרו, ובצדק בתיאוריה, שידברו רק מול ועדת החקירה. אלא שזו לא קמה. ובינתיים מסע השטנה ועלילות הדם הלך וגבר. ייתכן שמה ששבר סופית את בר הייתה התגובה של נתניהו לפרסום ב"הארץ" אודות האזהרה מ-MBZ. סביבת נתניהו, פרנואידית והיסטרית כהרגלה, זיהתה בטעות את רונן בר בתור מקור הסיפור, וכרגיל הגיבה בהפצצה כבדה של רעל: "בשבועות האחרונים תקשורת השמאל מנהלת קמפיין נבזי ושקרי שנועד להשליך את כל מחדליו ופשעיו של רונן בר ערב 7 באוקטובר על ראש הממשלה נתניהו. בליל 7 באוקטובר ראש השב"כ רונן בר קיים שיחות רבות עם הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי וראש אמ"ן חליווה, בהן הם דנו בכל הסימנים המעידים. על אף זאת, רונן בר החליט שלא להתקשר ולעדכן את ראש הממשלה, לא להתריע לכיתות הכוננות ולכוחות צה"ל בשטח, ולא לפנות את מסיבת הנובה".
במילים אחרות, לפי נתניהו בר היה צריך לדאוג לפינוי הנובה, ולא פעל כך, למרות שבשיחות שניהל לאורך הלילה עם הרמטכ"ל וראש אמ"ן הבינו השלושה שעומדת לפרוץ מלחמה. בר הבין ושתק, לא פינה את הנובה. לא הקפיץ כיתות כוננות. אלו שקרים שקל להפריך. השלושה כלל לא דיברו בלילה. אף אחד לא הגיע למסקנה שעומד לקרות משהו, והשב"כ לא נוגע לאישור או פינוי מסיבות או להפעלת כוחות צה"ל.