מומחית האו"ם לשעבר: עמיתיי הפגינו אובססיה אנטי ישראלית
אליס ג'יל אדוארדס, שכיהנה עד לאחרונה כדווחת המיוחדת של האו"ם בנושא עינויים, טוענת כי הארגון זנח את הנייטרליות שלו בכך שלא הכיר בזוועות 7 באוקטובר במלואן: "כשעצמאות משמשת לקידום אג'נדה פוליטית בעקשנות, האו"ם כולו נחלש"
אליס ג'יל אדוארדס, שכיהנה בין אוגוסט 2022 ליולי 2026 כדווחת המיוחדת של האו"ם בנושא עינויים, מתחה ביקורת חריפה על עמיתיה בארגון. בטור אישי שפורסם היום (שני) ב"דיילי טלגרף" הבריטי, היא האשימה אותם בהתמקדות אובססיבית בצד אחד של הסכסוך בעזה, ובכך בפגיעה באמינות האו"ם.
אדוארדס תיארה את ביקורה בקיבוץ כפר עזה, כ-14 חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר, כאחד הרגעים הקשים בכהונתה. כאשר מנדי דמארי ושמעונה שטיינברכר, האימהות של החטופות אמילי ודורון, הובילו אותה בין בתי בנותיהן ההרוסים. ירי הקליעים פגע גם בחפצי יומיום, כמו מיקרוגל ומקרר.
האחראים לא תיעדו את האונס
הביקור הוביל אותה למסקנה שיש להתייחס לחטיפת בני ערובה כאל סוג של עינויים. לדבריה, הקורבנות כוללים גם את בני המשפחה של החטופים. הם נאלצים להמתין בייסורים לגורל יקיריהם, ובכך סובלים מעינוי נפשי. היא הוסיפה כי סרטונים ששחררו חמאס, בהם של החטוף אביתר דוד, כשהוא חופר את קברו שלו ומדבר בעברית, נועדו להפעיל לחץ על ישראל דרך משפחות החטופים, וגם זו צורה של עינוי.
אדוארדס ציינה כי משפחות וחטופים ששבו, חשו שהאו"ם לא עשה למענם די. פרנצ'סקה אלבנזה, הדווחת המיוחדת לשטחים הפלסטיניים הכבושים, ורים אלסאלם, הדווחת המיוחדת לאלימות נגד נשים, לא תיעדו רשמית את האונס, ההתעללות המינית והאלימות הקשה, חרף ראיות שלדברי אדוארדס "אינן ניתנות לערעור".
לדבריה, השתיים המשיכו לפרסם דוחות שהיא מכנה חד צדדיים ומלאי שנאה, והציעו הסברים שקשה להצדיק לחוסר העיסוק בנושא. אלסאלם הצביעה על סירוב ישראל להתיר לה כניסה וגישה כסיבה לכך שאינה יכולה להרחיב את חקירתה. לטענת אדוארדס, גם לאחר שחרור החטופים לא העניקו השתיים משקל לעדויותיהם על העינויים והמחסור שחוו.
כשפרסמה דוח על אירועי 7 באוקטובר, כולל טבח יותר מ-370 צעירים במסיבת הנובה, רק דווח מיוחד אחד נוסף הסכים לחתום עליו. אחרים סירבו, וכמה מהם ניסו לגרום להשמטת תכנים מהדוח. לדבריה, הישג משמעותי של כהונתה, שנבע במידה רבה מביקורה בקיבוץ, הוא החלטה של העצרת הכללית של האו"ם המחייבת מדינות להגדיר לקיחת בני ערובה כסוג של עינויים.
לא פרו ישראלית
אדוארדס הדגישה כי אינה נגועה בהטיה פרו ישראלית. בעבודתה הקודמת, כיועצת המשפטית הראשית של נציבות האו"ם לפליטים, הגנה על פלסטינים מפני אפליה ושמעה עדויות על הפרות ישראליות. היא ניסחה את עמדת האו"ם בעניין הפליטים הפלסטינים והובילה הליכים בבית המשפט האירופי העליון להגנה עליה. בשנה הנוכחית פרסמה דוח שני ומפורט על התעללות באסירים בבתי כלא ישראליים.
אדוארדס הציגה שורה של כשלים במערכת, הכוללים תקציב זעום, תפקיד ללא שכר, עומס ומימון ממדינות. לדבריה, התקציב מספיק רק לעוזר אחד ולמשימת שטח אחת בשנה - את נסיעתה לישראל ולשטחים הפלסטיניים מימנה בעצמה. ככל שמוקמים תפקידים נוספים בארגון, התקציב לכל דווח קטן עוד יותר, ולכן הם נאלצים להסתמך על עדויות מדרגה שנייה מארגונים לא ממשלתיים.
לטענתה, יש יותר מ-2,000 תלונות שנשלחו במייל או במכתבים כתובים ממתינות בתיק ללא טיפול. בנוסף, לדבריה, מדינה או קבוצת מדינות יכולות לממן דווחים ספציפיים. דבר זה עלול להיות מתנה תמימה או ניסיון להשפיע, ולכל הפחות מעורר חשד להשפעה פוליטית. עורכי דין של קורבנות חוששים למסור מידע חסוי לדווחים שממומנים על ידי הממשלות המואשמות בהתעללות.
אדוארדס טענה כי הפתרון לבעיה הוא העברת התרומות לתקציב מרכזי אחד וחלוקה שווה בין כל הדווחים. לדבריה, אין רצון ממשי לתקן את המערכת, גם לא מצד מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, שהיה בעבר הממונה עליה כנציב העליון לפליטים. גוטרש אמר לאחרונה בראיון שהדווחים עצמאיים ולכן רבים מהם אינם נתונים לשליטה. אדוארדס סיכמה: "כשעצמאות משמשת לקידום אג'נדה פוליטית בעקשנות, האו"ם כולו נחלש".
אדוארדס רואה במרוץ לתפקיד המזכ"ל הבא הזדמנות לשינוי. לדבריה, גוטרש נכשל במימוש ייעוד האו"ם כמתווך יעיל והוגן לצינון סכסוכים, ואימץ עמדה פטליסטית, כאילו כוחו מוגבל לכינוס ישיבות. היא הדגישה שאינה מטילה עליו את האחריות למלחמות העכשוויות. "המזכ"ל הבא צריך לנקוט תפקיד נחרץ יותר ולממש את הסמכויות שבידיו, על רקע מספר המלחמות הגבוה ביותר מאז הקמת הארגון ב-1945", אמרה.
היא אף ביקרה את תהליך הבחירה לתפקיד המזכ"ל, שבו המועמדים נאלצים להיזהר שלא להרגיז את ארה"ב, סין ורוסיה. אדוארדס ציינה כי הופתעה מהיקף העינויים ומאופיים בידי כוחות הביטחון הרוסיים נגד חיילים אוקראינים שנשבו, ונגד אזרחים בשטחים הכבושים במזרח אוקראינה. לדבריה, אנשים ששוחררו בחילופי שבויים תיארו "מערכת עינוי" הכוללת מפקח, חוקר ומענה נפרד, שנועדה להוציא מידע ולהטיל אימה.
היא השוותה בין פלישת רוסיה לאוקראינה לפלישת ברית המועצות לפינלנד, שהביאה לגירוש ברית המועצות מחבר הלאומים. בסיום הטור היא תיארה כמה הישגים אישיים: כינוס ניצולי עינויים מסכסוכים שונים וגיבוש "אמנת ניצולים" שנכתבה במידה רבה בידי הקורבנות עצמם. לדבריה, הרגע המרגש ביותר היה כששירין חודידה, צעירה יזידית ששרדה שבי, שעבוד מיני והתעללות בידי דאעש בעיראק ובסוריה, סיפרה לה שקיבלה מלגת לימודים והצליחה בבחינות.
עו"ד איילת רזין בית-אור, שעוסקת בנושא של תיעוד ומאבק להכרה בפגיעות המיניות ב-7 באוקטובר ובשבי, הגיבה: "קולה הצלול, הישר והאמיץ של ד"ר אדוארדס ניצב בניגוד חריף לשתיקתם ולהתנהלותם של בעלי תפקידים אחרים במנגנוני זכויות האדם של האו"ם, אשר כשלו במילוי חובתם הבסיסית כלפי קורבנות האלימות המינית והעינויים שביצע חמאס.
"עדותה של אדוארדס חשובה במיוחד משום שהיא מגיעה מתוך המערכת עצמה, מפיה של מי שהקדישה את חייה להגנה על זכויות אדם, ללא הבחנה בין זהותם הלאומית של הקורבנות או זהותם של הפוגעים. היא מזכירה לנו אמת שהייתה אמורה להיות מובנת מאליה: זכויות אדם אינן עניין של עמדה פוליטית, וההגנה על נשים נפגעות אלימות מינית אינה יכולה להיות סלקטיבית.
"כאשר בעלות תפקידים שהופקדו על ההגנה מפני אלימות נגד נשים בוחרות שלא להעניק הכרה ראויה לעדויות ולסבלן של קורבנות ישראלים, אין מדובר רק בכישלון מוסרי. זוהי פגיעה עמוקה באמינותם של המוסדות הבינלאומיים ובאמון של נפגעות ונפגעים ברחבי העולם במערכת שאמורה להגן עליהם. האומץ של אדוארדס אינו צריך להיות היוצא מן הכלל. הוא צריך להיות הסטנדרט. הגיע הזמן שהאו"ם יערוך חשבון נפש אמיתי, יבטיח אחריותיות של בעלי תפקידים ויחזיר את קורבנות האלימות, ולא את האג'נדות הפוליטיות, למרכז העשייה שלו".