נתניהו לחוץ, ונלחץ
אפשר להבין למה טראמפ רוצה שבראש ממשלת ישראל יעמוד הפודל שלו, שמרגיש שחירותו האישית תלויה בהתערבות של נשיא זר בהליך משפטי בארץ. אבל למרות ההתערבות שלו בבחירות בארץ, ולמי שטרם הפנים: עוד לא הוכרזנו רשמית כרפובליקת בננות
למי שטרם הפנים, אנחנו עוד לא הוכרזנו רשמית כרפובליקת בננות, ועל אף שראש הממשלה מתנהג כמו הפודל של טראמפ, אנחנו לא פורטו-ריקו, המטבע שלנו הוא שקל ולא דולר, ואף אחד מבחוץ לא צריך להתערב לנו בבחירות.
את החבורה הכושלת המכונה ממשלת ישראל, טראמפ לא היה מעסיק אצלו גם לא רגע אחד. "אתם מפוטרים", היה צורח עליהם בגרון ניחר. אז למה לנו זה מגיע?
אפשר להבין למה טראמפ רוצה שבראש ממשלת ישראל יעמוד הפודל שלו, שמרגיש שחירותו האישית תלויה בהתערבות של נשיא זר בהליך משפטי בארץ. נתניהו לא מסוגל לעמוד מולו, והוא עושה בדיוק מה שנאמר לו. "שב" - הוא יושב; "תקוף" - הוא שולח את צה"ל לתקוף. לטראמפ זה נוח, אבל בשבילנו זה מסוכן. ראש ממשלת ישראל צריך יכולת לעמוד מול לחצים ולייצג את האינטרס הישראלי בלבד, ולא איזה צורך אישי בהצלה מאימת הדין. ועד כמה שזה אמור להיות מובן מאליו, אין ברירה אלא לומר: לשכת ראש הממשלה צריכה לשרת את האינטרסים של ישראל ורק שלה, ולא להתעסק בהלבנת תדמיתם של דיקטטורים ומדינות תומכות טרור. כשהלשכה של נתניהו עובדת בשביל קטאר, זה לא "מורכב" אלא מעלה צחנה בריח בגידה.
הרשו לי לצטט את אבי, שהיה פטריוט ישראלי אמיץ שלא חשש לעמוד מול נשיא ארה"ב (נאום צ'כוסלובקיה), לא ברח מעולם מאחריות, ולענייננו היה בעל טביעת עין יוצאת מן הכלל לאנשים: "הדברים שראיתי אצל נתניהו כשהיה ראש ממשלה הם מסוכנים. הוא לחוץ ונלחץ, נכנס לפאניקה ומאבד את העשתונות. ישראל היא מדינה מיוחדת וכדי לנהל אותה דרוש שיקול דעת ועצבים של ברזל. את שני הדברים האלה אין לנתניהו. מי שבורח מאחריות שבוע לפני הגשת התקציב הוא לא אדם אחראי, ולא הייתי סומך עליו. מי שלפני ההתנתקות, אחרי שארבע פעמים תמך בתוכנית, קם ובורח מאחריות – איננו מסוגל להנהיג מדינה, ודאי לא מדינה כמו ישראל. פה צריך שקט נפשי".
איזנקוט לא זקוק לחנינה מנשיא ארה"ב, הוא אדם הגון וישר. מילה שלו היא מילה. הוא לא מיילל כל הזמן שרודפים אותו ומקפחים אותו, ולא העירו אותו והוא לא ידע, ולא משכו בדש בגדו, והכלב אכל לו את שיעורי הבית
את גדי איזנקוט אני מכיר שנים רבות, מאז שהיה מזכירו הצבאי של אריק. גדי הוא קר רוח, הוא לא לחיץ ולא סחיט, אף סוכן קטארי לא יכול להחזיק אותו במקום רגיש, הוא לא זקוק לחנינה מנשיא ארה"ב, הוא אדם הגון וישר. מילה שלו היא מילה. הוא לא מיילל כל הזמן שרודפים אותו ומקפחים אותו, ולא העירו אותו והוא לא ידע, ולא משכו בדש בגדו, והכלב אכל לו את שיעורי הבית. האנגלית של גדי היא במבטא שהייתי מגדיר כמשהו בין אילתי לגולני, וזה עדיף פי אלף על פני מי שבשורה התחתונה יודע להגיד במבטא מושלם רק: Yes, Mr. President
גל, הבן של גדי קיבל חינוך ערכי של אהבת הארץ, וכשפרצה המלחמה הוא לא ברח למיאמי, הוא יצא להילחם ולא שב. קל לטעות ולחשוב שהגסות והרפש, שהסוכן הקטארי והשופרות העלובים מטיחים בגדי זה מיוזמתם. אבל הם לא יותר מצינור השפכים, שדרכו מזרים הפחדן את הבוצה הרעילה שלו. בשם אובססיה חולנית לכיסא ולשררה, אין לו שום בעיה לטנף על רמטכ"ל ששירת עשרות שנים, והקריב למען המדינה משהו יקר פי מיליון מחייו שלו עצמו.