האם יצאה בשאלה, האב שלף את "נשק יום הדין": הרב לנדו הורה לילדים להחרים אותה
"הוא היה התינוק שלי, ופתאום מסתכל עליי במבט אטום", מתארת ד' את הקשר עם ילדיה, מאז שהחליטה לצאת בשאלה. אחרי ההחלטה הזו, לקחו האב והסב את הילדים הגדולים למנהיג דגל התורה, שאמר להם: "אי אפשר לשמוע בקול אמא מסיתה לחילוניות ומדיחה". בית הדין הרבני הורה על הסדרים זמניים חלקיים, האם: הנתק נמשך
ד', אם לחמישה, נפרדה מבעלה והתרחקה מאורח החיים החרדי. מאז, היא מנהלת מאבק על הקשר עם ילדיה - אחרי שמנהיג דגל התורה, הרב דוב לנדו, הורה לילדים להפסיק את הקשר איתה, רק בגלל שעזבה את העולם החרדי. בהמשך הותרו מפגשים בפיקוח, אבל לדברי האם, הנתק נמשך - גם למרות הסדרי ראייה זמניים שעליהם הורה בית הדין הרבני.
סיפורה של ד' פורסם הבוקר בתחקיר של "הארץ". היא נפרדה מבעלה לפני כשנה, אך בני הזוג טרם התגרשו. בית הדין הרבני קבע תחילה משמורת משותפת. "התגרשנו על רקע פערים דתיים. אני הייתי פחות חרדית והוא יותר. לא הסתדרנו והחלטנו שנפרדים. פתחתי תיק ברבנות בטיפשותי, מתוך מקום של לכבד. הוחלט על משמורת משותפת", היא תיארה בשיחה עם ynet. "ההחלטה בבית הדין התקבלה אחרי שאמרתי בפירוש שאני אשמור על רוח חיים חרדי עבור הילדים".
ד' שיתפה את ילדיה לפני ארבעה חודשים שהיא עוזבת את הדת. "אמרתי להם שאין להם מה לדאוג, כי כשאני אצא, אני אשמור על הכול. שכלפי חוץ איראה דתייה לייט. הילדים ידעו שאני מעדיפה שלא יהיו בישיבות ושיתגייסו לצבא, אבל זה משהו שתמיד אמרתי להם. גם אמרתי שאני אתמוך בהם בכל דרך שיבחרו, גם אם זה להיות אברך בכולל", היא תיארה.
גם היום, הבעל לא נתן לה גט. לדבריה, עד לפני כמה חודשים רצה לחזור, אף שהיא לא דתייה. אבל בשלב מסוים, אחרי ששמע על החלטתה, הוא החליט לשלוף את מה שהיא מגדירה "נשק יום הדין": פנייה למנהיג דגל התורה, הרב דוב לנדו. בפגישה עם הרב השתתפו האב, הסב, ושני הילדים - בני 14 ו-12. המטרה: לשכנע אותם לעזוב. הבן הגדול הספיק להבהיר להם שהוא לא רוצה לעזוב, אבל יעשה זאת אם יקבל הוראה מהרב - ואז הגיעה הפגישה.
"הם כתבו מכתב שמגולל מי אני, מה דעותיי, ושאני רוצה שילכו לצבא. הבנתי שהם הולכים לדבר עם הרב לנדו. אמרתי להם 'שתדעו שלאבא אסור לקחת אתכם לרב כי זה לא חוקי', אבל הם לא הקשיבו והם הלכו", היא סיפרה. בשיחה, שמוקלטת, אמר להם הרב שאסור להם להיות בקשר עם האם - גם לא טלפוני: "אי אפשר לשמוע בקול אמא שהיא מסיתה ומדיחה, זה דין. אמא זה אמא ומאוד קשה, זה נגד כל ההרגשה הנפשית, נגד כל המצפון האנושי, אבל מה אפשר לעשות? אם אמא תקפוץ מהגג, תגיד זה טוב לקפוץ מהגג?".
להגיע לבית ריק
אחר כך נשאל הרב אם הילדים יכולים לשוחח עם אימם בטלפון או לאחל לה שנה טובה, אבל אפילו את זה הוא אסר. "תגידו: 'הרב אמר לא להתקשר איתה כי היא מסיתה אותנו לחילוניות'". כשנאמר לו כי ייתכן שהאם תכעס, הוא השיב בזלזול מופגן: "מה, היא תעשה לי הפגנה? אני אזמין לה משטרה". יוסי, בנו של הרב המליץ לאב לעבור לגור בעיר אחרת, אולי בבני ברק כדי להקשות על ד׳ במפגשים אקראיים עם ילדיה.
באותו יום קיבלה ד' טלפון מבנה הגדול בן ה-14. הוא ביקש להיפגש איתה מחוץ לביתה. "הרגשתי משהו רע. לא האמנתי שיש מישהו שיגיד לא להיות בקשר עם אמא. הבנתי שהגרוע מכל קורה. רצתי מהמשרד והתחלתי לבכות כי הבנתי שמה שאמרו לי בכל מיני הפחדות הולך להיות המציאות שלי. אמרתי לו 'מה זה השטויות האלה? בוא לבית'. בסוף נפגשנו ברכב. הוא אמר בקול שבור שהם דיברו עם הרב לנדו והרב אמר שאסור לגור איתך, ולקחתי את כל הילדים לבית של אבא", היא תיארה.
לפני שמחת תורה עברתי ברחוב עם הרכב וראיתי את הילד בן ה-6. קראתי לו והוא ברח. ממש פחד. כנראה עובר הסתה שאולי אקח אותו. התחלתי לבכות ברכב. זו זוועה. הוא היה ממש התינוק שלי ופתאום הוא מסתכל עליי במבט אטום
"ריחמתי עליו באותו הרגע. אמרתי לו שלא ירגיש רע ושאני אוהבת אותו. ככה נפרדתי ממנו. אני מגיעה לבית, והבית ריק. הם לקחו גם את הילד שהיה אז בן שנתיים וחצי. התקשרתי למשטרה, והם אמרו שזה לא קשור אליהם. התקשרתי שוב - ושלחו ניידת. הם אמרו שהילדים לא רוצים לבוא אליי, ושהבן הקטן ישן".
למחרת, הלכה האם לאסוף מהלימודים את הילד בן השנתיים וחצי, את בנה בן ה-6 ובנה בן ה-10. הילד בן ה-10 ברח, ולדבריה, את בן ה-6 הבריחו בזמן שקילחה את הקטן. כשניסתה לדבר איתם, הם ענו לה שאסור להם. "הם חסמו אותי בטלפון. ניסיתי כל כמה שבועות לבוא ולדבר, ובמקביל ניסינו לקבוע עם יוסי, בנו של הרב. הוא הסכים לדבר עם אחי וגיסי כעבור שבועות. הם סיפרו לו שהאבא לא טלית שכולה תכלת, שיש לו אינטרנט פרוץ. הוא הכניס אותם לרב לנדו - שסתם להם את הפה ואמר שיפנו לבית הדין. הוא שלח אותם בצורה מאוד אגרסיבית, אחרי שנתן פסק דין במעמד צד אחד - פשע בפני עצמו".
פעמיים בשבוע לשעתיים וחצי, אולי
ד' הגיעה במוצאי שבת אחד לביתו של בנו של הרב יוסי כדי לדבר עם אשתו. "היא הזדעזעה ושאלה את בעלה איך מחליטים ככה,, בלי לשמוע את שני הצדדים. היא דחפה אותו לפעולה כדי שאבא שלו ישמע את שני הצדדים. הוא אמר שהוא לא יכול לשנות את הפסק, ונעשה את זה לאט לאט ובהדרגה. אחרי יומיים הגיעו שני הילדים הגדולים לפגישה עם הרב, והיה קשה מאוד לשכנע אותם כי הם היו מוסתים. הוסכם שהם יפגשו אותי פעמיים בשבוע, וכל שבת שנייה אצל המשפחה החרדית שלי. האבא הביא אותם למפגש אחד וזהו - מאז אני במרדף. בית הדין לא עושה דבר. ביקשנו שאת הפסיקה על משמורת משותפת יכתבו, כדי שנוכל לבוא למשטרה, אבל רק עכשיו התחילו לטפל".
כעת, כשהתקבלה החלטה, היא לא מיטיבה איתם או איתה: "התקבלה החלטה שארבעת הילדים הגדולים יישארו במשמורת זמנית אצל האבא והקטן אצלי. אני אראה את הילדים פעמיים בשבוע לשעתיים וחצי, ולעומת זאת הוא מקבל את הילד הקטן לפעמיים בשבוע כולל לינה. מסתבר שאם אתה מתנהג בכוחנות, אתה מרוויח. הוא עדיין הוא לא הביא את הילדים ואני לא יודעת אם זה יקרה".
"ככל שעובר הזמן זה מרגיש כמו אמא שכולה", היא תיארה. "אני כל הזמן חושבת עליהם. אני פותחת את הארון ומסתכלת אם נשאר משהו. הם לקחו הכול. אני עובדת חצי ממה שעבדתי עד היום. לא מצליחה להתרכז. הילדים הם שבויים, גם המשפחה שלי שבורה. לפני שמחת תורה עברתי ברחוב עם הרכב וראיתי את הילד בן ה-6. קראתי לו והוא ברח. ממש פחד. כנראה עובר הסתה שאולי אקח אותו. התחלתי לבכות ברכב. זו זוועה. הוא היה ממש התינוק שלי ופתאום הוא מסתכל עליי במבט אטום".
ד' מפנה אצבע מאשימה לבתי הדין ולרב לנדו: "זו מדינה בתוך מדינה. יש החלטה, אבל כל אחד עושה מה שבא לו. הרב לנדו ובנו ויוסי שעשו את כל הדבר הזה הם עבריינים שנותנים לטרגדיה הזו להימשך. בית הדין, במקום להיות המבוגר האחראי שמתערב, גורר רגליים. "ניכור על רקע דתי זו תופעה רחבה יותר ממה שחושבים. אני מסתכלת על הילד בן ה-6, ניסיתי לגשת אליו בחיידר - והוא נראה עצוב, מכונס בעצמו. זו טרגדיה, אני לא מאמינה שהציבור הליטאי חלק מסיפור כל כך מזעזע".
עו"ד נטע קמר, שמנהלת את תוכנית צעדים שמסייעת להורים שעזבו את החברה החרדית, אמרה כי "העלייה המשמעותית במספר יוצאי החברה החרדית בשנים האחרונות מתבטאת בעלייה גם במספר בעלי המשפחות. יציאה בשאלה של הורה פותחת הליך גירושין שכרוך לצערנו במעורבות פעילה של הקהילה החרדית - רבנים ועסקנים - כשמטרתם היא לצמצם או לנתק את הקשר של הילדים מההורה שכבר איננו חרדי".
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה כי מתוך עיקרון, היא "לא רשאית להתייחס להליכים משפטיים, ודאי לא כאלו שתלויים ועומדים. נציין רק באופן כללי, בלא לפגוע בצנעת הפרט של הצדדים ובחסיון ההליך המשפטי, כי ענייני סכסוכי משפחה הינם מורכבים ובמיוחד כאשר מדובר בעניינים הנוגעים לטענות לניכור הורי, ואף פעם לא ניתן לעמוד על התמונה האמיתית, המורכבת והמלאה של הסכסוך משמיעת צד אחד. לצד זאת, בתי הדין הרבניים נלחמים בחורמה במקרים של ניכור הורי ואינם נושאי פנים לאיש, כאשר רק טובת הילדים מול עיניהם. כך בית הדין פועל בכלל התיקים וכך גם בתיק זה. כמו כן יצוין כי כידוע, מי מהצדדים להליך שסובר שהחלטות בית הדין אינן לרוחו, באפשרותו לערער עליהן בהתאם לכללי סדר הדין".