נתלו, חושמלו, הורעלו - ונשארו בחיים: הרוצחים ששרדו הוצאה להורג
נער בן 17 ששרד את הכיסא החשמלי אך הוצא להורג שנה לאחר מכן, משרתת שנתלתה והתעוררה רגע לפני נתיחת גופתה, ואסירים שניצלו מזריקות רעל - רק כדי להישלח שוב אל מותם באמצעות גז חנקן. בעקבות המקרה החריג של קריסטה פייק הרוצחת מטנסי: הסיפורים המצמררים של הנידונים למוות שנותרו בחיים, והשאלה שממשיכה להעסיק את ארה"ב - האם אפשר לנסות להרוג אותם שוב?
"תורידו את זה, תנו לי לנשום!", זעק ווילי פרנסיס, נער בן 17 מלואיזיאנה, לאחר שהזרם החשמלי שאמור היה להרוג אותו עבר בגופו. השנה הייתה 1946, פרנסיס היה קשור לכיסא החשמלי, ואנשי הכלא כבר הפעילו את המתג. אלא שבמקום למות, גופו התכווץ, הכיסא היטלטל - והוא נותר בחיים. אנשי הכלא נאלצו לשחרר אותו מהרצועות ולהחזיר אותו לתאו. כעבור שנה הם ניסו שוב, והפעם הצליחו.
המקרה של פרנסיס הפך לאחד הסיפורים המפורסמים בתולדות עונש המוות בארצות הברית, אבל הוא רחוק מלהיות היחיד. לאורך ההיסטוריה תועדו מקרים של נידונים למוות ששרדו תלייה, כיסא חשמלי או ניסיונות להמית אותם באמצעות זריקות רעל. חלקם ניצלו בשל תקלות טכניות, אחרים בעקבות טעויות של אנשי הצוות, ובמקרים נדירים במיוחד הצליחו לשרוד גם אחרי שהופעלה נגדם שיטת ההמתה עצמה.
הסיפורים הללו חזרו לכותרות בעקבות המקרה החריג של קריסטה פייק, הרוצחת מטנסי ששרדה בחודש שעבר שתי מנות של חומר המיועד להוצאה להורג. אלא שמאחורי הסיפורים יוצאי הדופן מסתתרת שאלה מטרידה הרבה יותר: מה קורה כשמדינה גוזרת על אדם מוות, מנסה לבצע את העונש - ונכשלת?
נתלתה, הוכרזה כמתה - והתעוררה לפני הנתיחה
אחד המקרים העתיקים והמדהימים ביותר התרחש באנגליה בשנת 1650. אן גרין, משרתת בת 22 מאזור אוקספורד, הורשעה בהמתת תינוק לאחר שהרתה לנכדו של האיש שבביתו עבדה, ועברה הפלה. בתקופה שבה נשים לא נשואות שהסתירו היריון היו עלולות להיחשב לרוצחות אם לא הצליחו להוכיח את נסיבות מות העובר, נגזר עליה עונש מוות בתלייה.
בדצמבר אותה שנה הובלה גרין לגרדום באוקספורד. החבל נכרך סביב צווארה והיא נתלתה לעיני הנוכחים. לפי התיעוד ההיסטורי, היא נותרה תלויה במשך כחצי שעה, ואנשים שהיו במקום אף משכו את רגליה בניסיון לזרז את מותה. לאחר מכן הורדה מהחבל והועברה בארון קבורה לידי רופאים מאוניברסיטת אוקספורד, שהתכוונו לנתח את גופתה. אלא שאז התברר שגרין עדיין בחיים. הרופאים הבחינו בסימני נשימה ודופק, והחלו בניסיונות להחיות אותה. הם חיממו את גופה, טיפלו בה ועקבו אחר מצבה. בניגוד לכל הציפיות, היא שבה בהדרגה להכרה והתאוששה.
ההישרדות יוצאת הדופן עוררה סערה. היו מי שראו בה התערבות אלוהית, והרופאים שטיפלו בה סייעו להשיג עבורה חנינה. גרין לא הוחזרה לגרדום. היא השתחררה, נישאה והביאה לעולם שלושה ילדים. לפי מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Medical Biography, היא חיה עד שנת 1659 - תשע שנים לאחר שהוצאה להורג לכאורה.
המקרה הפך לאגדה מקומית, ובמשך שנים הופצו באנגליה חוברות ושירים שתיארו את האישה ששרדה את התלייה. מאות שנים מאוחר יותר עדיין נבחן סיפורה במחקרים רפואיים, בין היתר בניסיון להבין כיצד הצליחה לשרוד פרק זמן ממושך כל כך לאחר שנתלתה.
"האיש שלא הצליחו לתלות"
יותר מ-200 שנה לאחר מכן, בפברואר 1885, אירע באנגליה מקרה חריג נוסף. ג'ון "באבקומב" לי הורשע ברצח מעסיקתו, אמה קייס, ונידון למוות בתלייה. הוא הובל לגרדום בכלא אקסטר, כשהתליין ג'יימס ברי נערך לבצע את גזר הדין. לי הועמד על דלת העץ שאמורה הייתה להיפתח תחת רגליו ולגרום לנפילתו אל החבל. אלא שכאשר הופעלה המערכת, הדלת לא נפתחה. אנשי הכלא ניסו לתקן את התקלה ולהפעיל את הגרדום שוב, אך גם הניסיון השני נכשל. בפעם השלישית התרחש אותו הדבר.
בסופו של דבר הוחלט לעצור את ההוצאה להורג. המקרה עורר הדים ברחבי בריטניה, ולי זכה לכינוי "האיש שלא הצליחו לתלות". שר הפנים הבריטי החליט להמיר את עונש המוות שלו למאסר עולם.
לי אמנם ניצל מהגרדום, אך לא השתחרר מיד. הוא בילה עוד כ-22 שנים בכלא, עד ששוחרר בשנת 1907. גורלו בהמשך חייו אינו ידוע בוודאות, אך סיפורו נותר אחד המקרים הידועים ביותר של הוצאה להורג שנכשלה בשל תקלה מכנית.
הנער ששרד את הכיסא החשמלי
המקרה של ווילי פרנסיס, יותר מ-60 שנה לאחר ניסיונות התלייה הכושלים של לי, הסתיים אחרת לגמרי. פרנסיס, נער שחור מלואיזיאנה, הורשע ברצח אנדרו תומאס, בעל בית מרקחת לבן שהעסיק אותו בעבר. הוא נידון למוות ב-1945, כשהיה בן 16, וב-3 במאי 1946 הובל אל הכיסא החשמלי.
לפי עדויות רשמיות שהוצגו בהמשך לבית המשפט העליון בארה"ב, פרנסיס נקשר לכיסא, כיסוי הונח על פניו, ומפעיל הכיסא הפעיל את המתג. גופו של הנער התכווץ בעוצמה והוא קפץ בכיסאו. אחד העדים תיאר כיצד אנשי הצוות דרשו להגביר את עוצמת החשמל לאחר שהתברר שהנער אינו מת, אך המפעיל השיב שהוא כבר מספק את מלוא העוצמה האפשרית.
פרנסיס המשיך לנשום. הוא זעק שיסירו ממנו את הכיסוי ויאפשרו לו לנשום. לאחר שהניסיון נכשל שחררו אותו אנשי הכלא והחזירו אותו למעצר. בהמשך התברר כי אירעה תקלה במערכת החשמל של הכיסא, כך שלא עבר בגופו זרם בעוצמה שנדרשה כדי להמית אותו. עורכי דינו טענו שמדינת לואיזיאנה אינה רשאית להוציא אותו להורג פעם נוספת. לשיטתם, ניסיון נוסף יהווה ענישה אכזרית וחריגה, האסורה לפי החוקה האמריקנית, וגם יעמיד אותו פעם נוספת בסכנת מוות במסגרת אותו עונש.
הסוגיה הגיעה עד לבית המשפט העליון של ארה"ב, ובינואר 1947 דחו השופטים את טענותיו של פרנסיס. עמדת הרוב הייתה כי התקלה בניסיון הראשון, שלא הייתה מכוונת, אינה הופכת את הניסיון השני להפרה של הזכויות החוקתיות. ב-9 במאי של אותה שנה הושב פרנסיס לכיסא החשמלי, הפעם המערכת פעלה והוא מת בגיל 18. סיפורו הפך לתקדים משפטי משמעותי, שממשיך ללוות עד היום את המאבקים המשפטיים של נידונים למוות ששרדו ניסיונות הוצאה להורג.
18 דקירות, שעתיים של כאבים - וחזרה לתא הנידונים למוות
בעשורים האחרונים, רוב המקרים של הוצאות להורג כושלות בארה"ב התרחשו דווקא בשיטה שנועדה להחליף את הכיסא החשמלי: הזרקת רעל קטלני. אחד המקרים הבולטים היה של רומל ברום, שהורשע בחטיפה, באונס וברצח באוהיו ונידון למוות ב-1985. ב-15 בספטמבר 2009 הובל ברום לחדר ההוצאות להורג, נשכב על המיטה ונקשר אליה. אנשי הצוות החלו לחפש וריד שאליו יוכלו להחדיר את העירוי שישמש להזרקת החומרים הקטלניים.
אלא שהמשימה התגלתה כמסובכת במיוחד. פעם אחר פעם החדירו אנשי הצוות מחטים לזרועותיו ולרגליו של ברום, אך לא הצליחו למצוא וריד מתאים. בסך הכול תועדו 18 ניסיונות דקירה, שנמשכו כשעתיים. באחד המקרים אף פגעה המחט בעצם. ברום בכה והתלונן על כאבים, בזמן שאנשי הצוות המשיכו בניסיונותיהם. לבסוף הוחלט לעצור את ההוצאה להורג. ברום הוחזר לתאו, כשגזר דין המוות נגדו עדיין בתוקף.
בהמשך הוא יצא למאבק משפטי נגד האפשרות שהמדינה תנסה להוציא אותו להורג פעם נוספת. לטענתו, הסבל שכבר עבר מחייב למנוע ניסיון נוסף. ואולם, ב-2016 דחה בית המשפט העליון של אוהיו את טענותיו, ברוב של ארבעה שופטים מול שלושה, ואפשר למדינה לקבוע מועד חדש. ברום מעולם לא הוצא להורג בניסיון נוסף. בדצמבר 2020, יותר מ-11 שנים לאחר ששרד את הניסיון הראשון, הוא מת בכלא בעקבות סיבוכים של מחלת הקורונה. הוא היה בן 64 במותו.
חולה סרטן שהזהיר מראש - והניסיון להמיתו הסתיים בכישלון
בפברואר 2018 ניסתה מדינת אלבמה להוציא להורג את דויל לי האם, אסיר בן 60 שהורשע ברצח. אלא שהאם סבל מסרטן מתקדם, ועורכי דינו הזהירו עוד לפני ההוצאה להורג כי מצבו הרפואי יקשה מאוד למצוא ורידים מתאימים להזרקת הרעל.
למרות האזהרות, המדינה החליטה להמשיך בהליך. במשך כשעתיים וחצי ניסו אנשי הצוות להחדיר מחטים לגופו, לרבות ברגליו ובאזור המפשעה. לפי דוח רפואי שהוגש לבית המשפט לאחר מכן, נמצאו בגופו לפחות 11 סימני דקירה, לצד שטפי דם ופגיעות נוספות. בסופו של דבר נאלצו אנשי הכלא להפסיק את הניסיון. לפי דיווחים, האם סבל מכאבים כה עזים עד שאנשי הצוות נדרשו לשאת אותו בחזרה לתאו.
בניגוד לפרנסיס ולנידונים אחרים למוות, האם לא נאלץ לעמוד שוב מול צוות ההוצאה להורג. בהמשך הושג הסדר משפטי שלפיו אלבמה לא תנסה להמית אותו פעם נוספת, והוא נותר בכלא. בנובמבר 2021 מת מסרטן, בגיל 64.
שנה לפני הניסיון הכושל להמית את האם, התרחשה תקרית דומה באוהיו. אלווה קמפבל, אסיר בן 69 שסבל מסרטן ריאות וממחלות קשות נוספות, הובל לחדר ההוצאות להורג בנובמבר 2017. הצוות ניסה ארבע פעמים להחדיר עירוי, אך נכשל. קמפבל הוחזר לתאו, ומועד חדש נקבע לשנת 2019. אלא שהוא מת מוות טבעי במרץ 2018, עוד לפני שהמדינה הספיקה לנסות שוב.
ניצלו מהרעל - אבל המדינה מצאה דרך אחרת להרוג אותם
לא כל מי ששרד ניסיון הוצאה להורג הצליח לחמוק מהעונש לאורך זמן. קנת' יוג'ין סמית, שהורשע במעורבות ברצח מוזמן באלבמה, הובל לחדר ההוצאות להורג ב-17 בנובמבר 2022. במשך שעות ניסו אנשי הצוות להחדיר עירוי לגופו, אך לא הצליחו להשלים את ההליך לפני שפג תוקפו של צו ההוצאה להורג בחצות. סמית הוחזר לתאו, כשהוא עדיין בחיים. עורכי דינו טענו בהמשך כי הניסיון הכושל גרם לו טראומה נפשית קשה, אבל אלבמה לא ויתרה על ביצוע גזר הדין.
בינואר 2024 הפך סמית לאדם הראשון בארה"ב שהוצא להורג באמצעות חנק בחנקן - שיטה שבה מוחלף החמצן שהאדם נושם בגז חנקן. אלבמה הציגה את השיטה כחלופה להזרקת רעל, אך ההוצאה להורג עוררה ביקורת קשה. עדים סיפרו שסמית רעד והתפתל במשך דקות ארוכות, בניגוד לטענת הרשויות שלפיהן הוא אמור היה לאבד את הכרתו במהירות.
מקרה דומה התרחש עם אלן יוג'ין מילר, שהורשע ברצח שלושה בני אדם. בספטמבר 2022 ניסו הרשויות באלבמה להוציא אותו להורג בזריקת רעל, אך גם במקרה שלו לא הצליחו להחדיר את העירוי. לאחר יותר משעה הופסק ההליך. לקושי למצוא ורידים בגופו של מילר תרמה מאוד העובדה שהוא סבל מהשמנת יתר ושקל 159 קילוגרם. שנתיים לאחר מכן, בספטמבר 2024, הוצא מילר להורג באמצעות גז חנקן. הוא היה האדם השני בארה"ב שהוצא להורג בשיטה זו - אחרי סמית. שני הנידונים שניצלו מהזרקת הרעל הראשונה מתו בסופו של דבר בעקבות השימוש בשיטה אחרת.
שמונה ניסיונות דקירה - ואסיר שעדיין ממתין לגורלו
בפברואר 2024 הובל תומס יוג'ין קריץ', אחד הנידונים למוות הוותיקים ביותר בארה"ב, לחדר ההוצאות להורג במדינת איידהו. קריץ', שהורשע בכמה מעשי רצח, ישב עשרות שנים בכלא ונועד להיות האדם הראשון שהמדינה מוציאה להורג זה 12 שנים. במשך כשעה ניסו אנשי הצוות להחדיר עירוי לידיו ולרגליו. שמונה ניסיונות בוצעו, אך בכל פעם התברר שלא ניתן להשתמש בווריד שנמצא או שלא הצליחו להחדיר אליו את המחט כראוי.
לבסוף החליט מנהל בית הסוהר לעצור את ההליך. קריץ' הוחזר לתאו, ואיידהו החלה לבחון שינויים בפרוטוקול ההוצאה להורג. בהמשך נדחתה גם טענתו המשפטית שלפיה ניסיון נוסף יהווה ענישה אסורה. נכון לעכשיו הוא עדיין בחיים, תחת גזר דין מוות.
במאי השנה התרחשה בטנסי תקרית דומה. טוני קארות'רס, שהורשע ברצח שלושה בני אדם, הובל לחדר ההוצאות להורג. אנשי הצוות הצליחו להחדיר עירוי ראשוני, אך לא הצליחו להתקין את העירוי הנוסף שנדרש לפי הנהלים. לאחר ניסיונות שנמשכו יותר משעה, ההליך הופסק. מושל טנסי ביל לי הודיע כי הוא מעניק לקארות'רס דחייה של שנה לפחות מביצוע העונש. ארבעה חודשים לאחר מכן, אותה מדינה תעמוד במרכזו של מקרה חריג בהרבה.
7 מחטים, שתי מנות רעל - וקריסטה שרדה
ב-30 בספטמבר השנה הובלה קריסטה פייק, בת 50, לחדר ההוצאות להורג בטנסי. פייק נידונה למוות בעקבות רצח קולין סלמר, בת 19, בשנת 1995. למרות קשיים בהחדרת המחטים, אנשי הצוות הזריקו לגופה שתי מנות של פנטוברביטל, חומר שנועד לגרום למותה. אלא שפייק המשיכה לנשום. היא הובהלה לבית החולים מחוסרת הכרה ובמצב קשה, והרופאים ועורכי דינה חששו שלא תשרוד. ב-6 באוקטובר, בניגוד לציפיות, היא התעוררה והחלה לדבר.
מהקלטות שיחות החירום שנחשפו בהמשך התברר כי גם הניסיון להציל את חייה לווה בכשלים. לאחר שההוצאה להורג נכשלה, חלפה יותר מחצי שעה עד שכוחות ההצלה הורשו להיכנס לכלא, בין היתר משום שהמוקדנים חשדו בתחילה שמדובר בדיווח שווא. העדים המשיכו לשמוע את נשימותיה הכבדות גם לאחר שהווילון בחדר ההוצאות להורג נסגר, ועדיין לא ברור איזה טיפול רפואי קיבלה באותן דקות.
ב-10 באוקטובר שוחררה פייק מבית החולים והוחזרה לכלא, שם היא ממשיכה לקבל טיפול רפואי. לפי המרכז למידע על עונש המוות בארה"ב, היא האדם הראשון הידוע ששרד ניסיון הוצאה להורג לאחר שהוזרקו לגופו חומרי ההמתה. מומחים מעריכים כי ייתכן שהרעל לא הגיע כראוי למחזור הדם, אך הסיבה הרשמית לכישלון טרם נקבעה. בעקבות האירוע הורה מושל טנסי להשעות הוצאות להורג נוספות עד לבדיקת הכשלים, ומנהל שירות בתי הסוהר במדינה התפטר. השאלה אם המדינה תנסה להוציא את פייק להורג פעם נוספת עדיין נותרה פתוחה.
האם אפשר להוציא אדם להורג פעמיים?
המקרה של פייק מחזיר את מערכת המשפט האמריקנית לשאלה שנדונה כבר לפני כמעט 80 שנה, בעקבות הישרדותו של ווילי פרנסיס: האם ניסיון כושל להוציא להורג אדם מהווה למעשה מימוש של עונשו, והאם ניסיון נוסף מנוגד לאיסור החוקתי על ענישה אכזרית וחריגה? הפסיקה בעניינו של פרנסיס קבעה כי עצם כישלונו של ניסיון הוצאה להורג אינו מונע בהכרח ניסיון שני. עם זאת, משפטנים מצביעים על ההבדל בין מקרה שבו המכשור נכשל לפני שהעונש בוצע, לבין מקרה שבו חומר קטלני כבר הוזרק לגופו של אדם והוא סבל מהשלכותיו.
הסוגיה מתחדדת על רקע הנתונים על הוצאות להורג שהשתבשו. במחקר שערך פרופ' אוסטין סאראט מאמהרסט קולג', ובחן 8,776 הוצאות להורג בארה"ב בין 1890 ל-2010, נמצא כי 276 מהן השתבשו בדרך כלשהי - שיעור של כ-3.15%. שיעור הכשלים הגבוה ביותר נרשם דווקא בהזרקות הרעל, שנחשבו במשך שנים לשיטה מתקדמת והומנית יותר: כ-7.2%.
הסיפורים של פרנסיס, גרין, ברום, סמית ופייק שונים מאוד זה מזה. חלקם התרחשו לפני מאות שנים, אחרים בשנים האחרונות. חלק מהנידונים למוות הורשעו בפשעים אכזריים במיוחד, ובני משפחותיהם של הקורבנות המתינו במשך שנים לביצוע גזר הדין. אבל כל המקרים מצביעים על מציאות אחת: גם הליך שתכליתו להמית אדם אינו חסין מפני טעויות, תקלות וכשלים בלתי צפויים.
עבור חלק מהנידונים, ההישרדות פירושה הייתה הצלה של ממש. עבור אחרים היא הייתה רק דחייה זמנית של המוות. ווילי פרנסיס שרד את הכיסא החשמלי, אך מת עליו שנה לאחר מכן. קנת' סמית ואלן מילר ניצלו מזריקות הרעל, אך הוצאו להורג בחנק בחנקן. אחרים מתו בכלא, מבלי שהמדינה הצליחה להשלים את גזר הדין. כעת, כמעט 80 שנה אחרי שפרנסיס צעק שייתנו לו לנשום, ארה"ב ניצבת שוב מול אותה שאלה: מה עושים כשהאדם שהמדינה החליטה להרוג מסרב, בניגוד לכל הציפיות, למות?