בעזה טוענים: צה"ל דוחק שוב את הקו הצהוב ברצועה
צה"ל שולט ברוב הרצועה והכוחות ממשיכים לדחוק את הקו הצהוב. האסטרטגייה של תפיסת שטח לא יחודית רק לעזה - אך לא תמיד זה היה המצב. כך זה השתנה אחרי 7/10
לפי דיווחים עזתיים, כוחות צה"ל הפועלים ברצועה דחקו את הקו הצהוב בעשרות מטרים. שלוש שנים מאז טבח 7/10, צה"ל מחזיק בכ-64% משטח הרצועה באמצעות פריסה רחבה של שתי אוגדות וכ-30 מוצבים.
במערכת הביטחון מבהירים כי קווי ההגנה שונו לחלוטין לאחר הטבח והמחדל. דחיקת הקו הצהוב משרתת את צה"ל בכמה היבטים. היא מאפשרת לצבא לשפר את השליטה המבצעית במקומות בהם הוא מזהה התארגנות מחודשת עצימה של חמאס, או כוונה של מחבלים לפגע ולהוציא פעילות טרור מאותו אזור. "חמאס, גם אם ינסה לעשות משהו, ייתקל בכוחות צה"ל שנמצאים בחזית. יש לנו הגנה לא מקו השער, אלא מבפנים", תיאר גורם ביטחוני בכיר ל-ynet ו"ידיעות אחרונות".
מאז 7 באוקטובר, תפיסת השטח הפכה לנדבך יסוד באסטרטגיית ההגנה ההתקפית של הצבא במרבית הגזרות. בעיקר עזה, סוריה ולבנון. הרעיון הוא לא להמתין שהאויב היישובים, אלא לנסות לייצר מרחב שבו ניתן לזהות אותו, לעצור אותו ולפעול נגדו לפני שהוא מגיע לשם.
לא תמיד צה"ל דגל בתפיסה זו. במשך שנים עד 7 באוקטובר 2023, תפיסת ההגנה של ישראל נבנתה סביב מודיעין ועליונות טכנולוגית. 7 באוקטובר הוכיח את המגבלה של התפיסה שדגלה בעיקר במניעת הפתעה. הכשל היה עמוק יותר מאשר היעדר התרעה מודיעינית והכישלון בלמנוע את ההפתעה: צה"ל לא היה ערוך להילחם בה כשהיא מתרחשת. כעת, הלקח הזה מיושם בכל הגזרות באופן שונה.
בעזה, צה"ל עבר מתפיסה של הגנת הגבול לתפיסה של עיצוב המרחב שמעבר לו. צה"ל מחזיק בצירים, מפעיל מוצבים ונקודות אחיזה וממשיך במאמץ לאתר ולשלול תשתיות תת-קרקעיות במרחבים שבשליטתו. מדובר בשינוי דרמטי לעומת התפיסה שקדמה לטבח, אז בצבא הנחו שצריך להגן על הגבול ולהיכנס לרצועה במקרה הצורך. השאלה היום איננה רק כמה שטח מחזיקים, אלא כמה זמן אפשר להחזיק בו, באיזה מחיר, ובאיזה היקף של כוח אדם.
גם ביתר הזירות - למשל בלבנון ובסוריה שיטת הפעולה דומה. הלקח מהמחדל לפני שלוש שנים הוא יצירת עומק ונוכחות בשטח, מעין מרחב ביטחון של כעשרה קילומטרים, לצד פעילות שמטרתה להרחיק את האיום ולשלול ממנו יכולת להתבסס מחדש.
התפיסה החדשה הזו דורשת גם פריסה מוגברת של כוחות. כ-40 אלף אנשי מילואים נוספו למצבת כוח האדם מאז תחילת המלחמה, עשרות אלפי אנשי מילואים עברו שיבוץ מחדש, נוספו כ-30 גדודים לגרף הלחימה ושירות החובה הוארך ל-32 חודשים. הוקמו מסגרות חדשות, נוספו גדודים, יחידות תגובה מהירה, יכולות רחפנים וכלי טיס מאוישים מרחוק, הורחבו יכולות האיסוף והאש ונבנו מסגרות שנועדו לתת יותר כוח בתוך הגזרות עצמן.
מעבר למחיר המבצעי, לתפיסת שטח ישנו מחיר בזירה הבינלאומית. על ישראל מוטל כבר עכשיו לחץ אמריקני לסגת מהשטחים שכבשה בדרום לבנון. האסטרטגיה החדשה של צה"ל בולמת את הנורמליזציה עם מדינות ערב, שמבועתות כבר עתה ממה שהן תופסות כ"מזימת התפשטות טריטוריאלית על חשבונן".