העלאת הכוננות בישראל, עמדת נתניהו - והחשש ממיסקלקולציה לפני הבחירות
על רקע החשש מהסלמה לקראת הבחירות, צה"ל נערך לאפשרות של חזרה ללחימה בתוך זמן קצר. עם זאת, ראש הממשלה והצבא אינם נלהבים מיוזמה צבאית נוספת - בין היתר בשל הקושי לזהות יעד מוגדר שיוכל להצדיק מלחמה. עם זאת, הרבה תלוי בהחלטות שיקבל טראמפ - אך עיקר החשש הוא מזה שהאיראנים יפרשו את צעדי ישראל כהכנה למתקפה ומאירוע נקודתי שעלול להצית עימות מלא
רמת הכוננות בישראל מתגברת, צה״ל נערך לאפשרות של חזרה ללחימה בתוך זמן קצר, ובמערכת הביטחון עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות באיראן. גם בטהרן נערכים לאפשרות של עימות נוסף: איראן פועלת לשקם את יכולותיה הצבאיות, לחזק את מערכיה ולהתכונן למערכה עתידית מול ישראל וארצות הברית. אלא שהעובדה שאיראן נערכת למלחמה אינה מוכיחה שמתקפה עומדת להתרחש בקרוב, ובוודאי אינה מחייבת את ישראל להקדים ולפתוח במערכה חדשה. החשש הוא ממיסקלקולציה.
מהשיחות עם גורמים במערכת הביטחון עולה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמר בקולו שאין כוונה לצאת למלחמה יזומה, כן בדיונים הפנימיים אינו נלהב מיוזמה צבאית נוספת נגד איראן לפני הבחירות. במצב הנוכחי, קשה לזהות הישג אסטרטגי נוסף, ברור ומוגדר, שיוכל להצדיק את המחיר של מלחמה חדשה ולהניב תוצאה משמעותית בפרק הזמן הקצר שנותר עד הבחירות.
חיסול חמינאי כבר התרחש, ופגיעה מכרעת בתוכנית הגרעין האיראנית עשויה להיות הישג אסטרטגי נוסף. מעבר לכך, לא מסתמן כרגע יעד נוסף בסדר גודל דומה, שהשגתו תהיה מהירה וברורה דיה כדי לשנות באופן מהותי את המציאות האסטרטגית ולהעניק לנתניהו הישג משמעותי לפני הבחירות. כמובן שחשוב יותר שאין איום מיידי כזה שלא ניתן לדחות אותו בשבועיים.
גם ההנחה שניתן לצאת למבצע מוגבל, להשיג את היעדים ולחזור במהירות לשגרה מחייבת זהירות. ישראל יכולה להחליט כיצד לפתוח במערכה, אך היא אינה יכולה לקבוע לבדה כיצד איראן תגיב או מתי הלחימה תסתיים. טהרן עשויה לבחור בתגובה רחבה, מתוך רצון לשנות את משוואת ההרתעה מול ישראל וארצות הברית, וכך להפוך פעולה מוגבלת לעימות ממושך.
המחיר של תרחיש כזה עלול להיות כבד: פגיעה בעורף, שיבוש הפעילות הכלכלית, עלויות צבאיות גבוהות והתרחבות הלחימה לזירות נוספות. גם ההשלכות על החיים האזרחיים ועל התנהלותה התקינה של המדינה עלולות להיות משמעותיות. אם לא קיים איום מיידי שמחייב פעולה, קשה להתעלם מהשאלה אם נכון להסתכן במערכה כזאת דווקא בתקופה שלפני הבחירות, ומה יהיו השלכותיה על התהליך הדמוקרטי בישראל.
חיזבאללה עשוי להצטרף
מכאן נובעת הדילמה המבצעית: קודם כל, אם מזהים היערכות של האיראנים - האם תוקפים ומתי? וחשוב יותר, שכנראה ההחלטה כבר לא בידיים של נתניהו, אלא של טראמפ
היערכות צבאית היא הכרחית לנוכח האיום האיראני, אבל היערכות זו אינה מחייבת יוזמה התקפית. בין היכולת לצאת למלחמה לבין ההחלטה לעשות זאת קיים פער משמעותי, והוא מחייב תשובה לשאלה מה בדיוק מבקשים להשיג, באיזה מחיר והאם קיימת דרך ברורה לסיים את המערכה.
בנקודה הזאת, להחלטותיו של טראמפ עשויה להיות השפעה מכרעת. אם הנשיא האמריקני יחליט שהאינטרסים של ארצות הברית מחייבים כניסה ללחימה, בין היתר על רקע מצבה הביטחוני של סעודיה והחששות שלה מפני איראן, המשוואה עשויה להשתנות. ההערכה היא שאם תתחדש מערכה רחבה, הסיכוי הוא שישראל וארצות הברית יפעלו בשיתוף פעולה הדוק, ולא כשתי מדינות המנהלות מלחמות נפרדות. עם זאת, השאלה אם טראמפ אכן יבחר בהתערבות צבאית נותרת פתוחה.
סביר להניח שבאירוע כזה, אם יקרה, גם חיזבאללה עשוי להצטרף לעימות, כפי שעשה בסבב שכונה ״שאגת הארי״. ישראל צריכה להביא את האפשרות הזאת בחשבון, אך לא להניח שעצם הצטרפותו תשפיע עליה.
כאמור, מעל לכל מרחפת סכנת המיסקלקולציה. ישראל מגבירה כוננות מחשש לאיראן, ואיראן עלולה לפרש את הצעדים הישראליים כהכנה למתקפה. כל צד נערך כדי שלא להיות מופתע, אבל ההיערכות ההדדית עלולה לייצר דווקא את התנאים להסלמה. אירוע נקודתי, הערכת מודיעין שגויה או תגובה שנתפסת כחריגה עלולים להצית עימות גם ללא החלטה מוקדמת לצאת למלחמה.
לכן, אין להקל ראש באיום האיראני, אך גם אין להפוך את ההיערכות האיראנית להוכחה לכך שמתקפה ישראלית היא הכרחית או דחופה. ישראל חייבת להיות מוכנה לתרחיש של חידוש הלחימה, ובאותה שעה לבחון אם קיימת הצדקה אסטרטגית לפתוח בה.
בסופו של דבר, השאלה אינה רק אם ישראל ערוכה למלחמה, אלא אם יש לה מה להשיג בה, שלא ניתן להשיג בדרך אחרת. כל עוד אין יעד ברור שמצדיק את המחיר, ההחלטה להימנע מיוזמה צבאית אינה מעידה על חולשה, כשם שהעלאת הכוננות אינה מעידה שהמלחמה כבר הוכרעה. כעת, לא רק ירושלים וטהרן משפיעות על עתידו של המשבר גם החלטתו של טראמפ עשויה לקבוע אם המתיחות תישאר בגדר הרתעה או תהפוך למערכה אזורית חדשה.