יש להם בכלל רבנים?
מפלגה חרדית חדשה כמעט מתבקשת. אירועי השנים האחרונות בדמות אסון מירון המופקר, תופעת הפגיעות המיניות, הקורונה וטבח שבעה באוקטובר אמורים היו לחלץ מצעירי החרדים מנהיגות המציעה אלטרנטיבה
מפלגה חרדית שאינה ש"ס ו-ג', כמעט אוקסימורון במונחים פנים חרדיים, קמה והפכה לשחקן משמעותי בזירה הפוליטית הפנים-מגזרית. שמה אינו חשוב. זהות מועמדיה דווקא כן. שכן לראשונה, במונחים היסטוריים, צומח מהקרקעית של הפרט החרדי כח חדש שלא רק מאתגר את המפלגות הקלאסיות ומייצר רעידת אדמה זוטא ברחוב החרדי, אלא מבקש להציע מוצר אחר: הצבעה אינדוודואלית, רציונלית שאינה נשענת על המסורת או על מצוות הציות לרב.
אפריורית, מפלגה חרדית חדשה כמעט מתבקשת; אירועי השנים האחרונות בדמות אסון מירון המופקר, תופעת הפגיעות המיניות, הקורונה וטבח שבעה באוקטובר אמורים היו לחלץ מצעירי החרדים מנהיגות המציעה אלטרנטיבה. יתרה מזו. בממשלת חלומות מבחינתן, המפלגות המונופוליסטית הקיימות נכשלו באופן חריף אפילו במגרשם הם - סוגיית הגיוס ושלילת תקציבי החינוך והישיבות, האם לא צפוי היה שהמוני צעירים חרדיים יתגייסו צעירים לתנועה המציעה להם לחולל שינוי בחייהם?
אלא שהלוגיקה הפוליטית חברתית זו, לא מתורגמת בקלות למנדטים. באין סוף מפגשים ואירועי אקטיביזם חרדי אני מזהה בחודשים החרונים כי אחי ואחיותי הצעירים והצעירות, חוששים. ממה? בעיקר ממשוכת "אחוז החסימה". מדוע שאתמוך במפלגה שלא תיכנס לכנסת? הם שואלים. האם איני זורק את קולי לפח? האם אינני פוגע ב"גוש האמוני" ומעלה באמצעות בחירה זו את 'השמאל'? הם פוחדים. פוחדים באמת. והם גם מעלים תהיות נוספות: מי הם המועמדים ובעיקר המועמדות הללו שאת פניהם אנו לפתע פוגשים בכרזות הגדולות? יש להם בכלל רבנים? שמות הרבנים שפורסמו - עם כל הכבוד, לא ממש שווים ל"גדולי הדור"? מה אומר לאשתי? לבעלי? להורים שלי? לחמי לחמותי?
הם צודקים. אני מוכרח להודות. הכל נכון. התהיות, החששות, הפחדים יותר מהגיוניים. אלא שישנה אקסיומה מכריעה אחת מנגד – לה הם לא מודעים דיה. דרך אחרת.
האלטרנטיבה
שנים שהם חשים ורוטנים שמשהו לא נכון מתרחש במערך הזה שמכונה "פוליטיקה חרדית". אבל הם לא רק רוטנים, הם כועסים, אפילו רותחים ומבטיחים לעצמם שאם זה רק היה תלוי בהם היו פועלים דבר מה לשינוי המצב.
גם אנו, פעילים חברתיים צריך להודות לא הצלחנו. למה? כי לאינרציית החיים כח משלה, וההזדמנות היחידה המוענקת אחת לארבע שנים אינה יכולה להתממש בקלות. חסמים חברתיים, קהילתיים, כלכליים, מפגני אגו ודריסה בידי הממסד הוותיק והעוצמתי לא באמת אפשרו לכוח חדש לצמוח
הם מודים כי הם לא מסוגלים לשמוע עוד את הח"כים המוכרים משחררים הצהרות גזעניות, שובניסטיות, סקטוריאליות, ולפעמים, סליחה פשוט מטומטמות. הם מספרים כי הם נטרפים מחוסר היכולת של הנציגים שלהם לחלץ את האמירה כי מי שלא לומד תורה נדרש להתגייס ולגלות סולידריות ואחריות ובכך לפתור את שאלת הגיוס המדממת. הם יודעים כי יש לא מעט צעירים חרדים המבקשים ליצור אינטגרציה בין העולם החרדי, כפי שנתפס לאורך השנים, לחיים עדכניים במאה ה-21 ומכאן שיש לסייע להם בלימודים אקדמיים, בשילוב בשוק התעסוקה, בחינוך הכולל לימודי ליבה למעוניין. הם לא מעכלים, בכנות, כיצד הגענו, אנו שהורגלנו לראות בעצמנו 'חברת מופת' למציאות סוריאליסטית בה נושאים אקוטיים כמו פגיעות מיניות משתוללות, או אפלייה עדתית פרימיטיבית במוסדות החינוך אינם כלל מעסיקים את הנציגים הפורמליים.
אבל הם לא עשו מאום לשינוי המצב. גם אנו, פעילים חברתיים צריך להודות לא הצלחנו. למה? כי לאינרציית החיים כח משלה, וההזדמנות היחידה המוענקת אחת לארבע שנים אינה יכולה להתממש בקלות. חסמים חברתיים, קהילתיים, כלכליים, מפגני אגו ודריסה בידי הממסד הוותיק והעוצמתי לא באמת אפשרו לכוח חדש לצמוח. האמינו לי שניסינו, יותר מפעם, קשה לשער עד כמה הדבר קשה עד בלתי אפשרי.
אבל כעת הגיעה הזדמנות. אמיתית. מפלגה חרדית למהדרין קמה. מועמדים ומועמדות ראויים שצמחו מליבה של החרדיות המיינסטרימית, ובמסירות נפש של ממש תחת רדיפה אישית וחברתית, הצליחו לגייס משאבים להציע חזון ולפלס דרך אחרת. שפויה. אחראית. סולידרית. עדכנית. מקדשת שם שמים. המוצר הזה הוא כמעט סוריאליסטי. המשאבים המנטליים, החברתיים והכלכליים שנדרשו למהלך אמיץ כזה כמעט ובלתי ניתנים לתיאור. מי יודע אם הצומת הנדירה הזו בה כל הכוכבים הסתדרו להקמת מיזם כזה תפגוש אותנו שוב.
ואני שואל מן המקום הנקי ביותר: האם אנו הולכים להחמיץ את הרגע?
נכון. המפלגה החדשה לא חפה מטעויות. גם לי ביקורת על מהלכים מסויימים המתרחשים בה. זה לגיטימי. לכולם יש. מאידך, קונסטלציה אוטופית היא בלתי ריאלית, ומוטב שנרחק מדימיונה.
אסור להיכנע לפחד שיותיר אותנו שוב מלאי תסכול, כעס וחוסר אונים במשך 4 שנים. אנו לא נסלח לעצמנו. בכל פעם שרוחו של גפני תעלה ותצהיר כי "אין מקום בבית הספר שלנו לספרדים", או ש"טיפול בעברייני מין חרדיים אינם בתחום עיסוקו" – אנחנו נייסר את עצמנו מדוע לא הצהרנו שאנחנו לא שם. כשהמדינה שוב תיקרע סביב סוגיית הגיוס והנציגות החרדית תוציא מכליה לא רק את החילוניים אלא אותנו - אנחנו ניזכר ברגע שיכולנו לשנות. כשניפגש בחסמים המונעים מאתנו השתלבות בשוק התעסוקה וההשכלה הכללית לא נבין מדוע, למען השם, לא דאגנו לעצמנו מוקדם יותר.
אם המפלגה תעבור את אחוז החסימה, בעזרת ה', תיפתח הדרך הארוכה לתיקון עוולות. גם אם המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה, שיעור ההצבעה יהווה נייר לקמוס יקר-ערך שינכיח את מסת החפצים בשינוי, ויצויין כאבן דרך היסטורית במשעול הקדוש המוביל אל פוליטיקה חרדית חדשה, אחרת, אחראית ומקדשת שם ה'. הקול שלנו אפוא, לא "הולך לפח". הוא עשוי להצטרף ל-90 אלף קולות שלכל הפחות "יצרחו" ממעמקי הקלפי: "גולדקנופף, שם קוד, לא מייצג אותנו. אנחנו מסוגלים ליטול את גורלינו בידינו. לגלות אחריות ולעשות מעשה".
ד"ר אליעזר היון הוא חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות