כשהפועל ת"א לא הורסת לעצמה, השמיים הם הגבול | טור
האדומים סיפקו מול פנאתינייקוס הצצה לפוטנציאל האדיר שלהם, עם ניצחון של אופי, בגרות וקבלת החלטות נכונה. גם מכבי ת"א יצאה עם חיוך מהמחזור, והעניקה לעצמה זריקת עידוד חשובה להמשך הדרך
לא בטוח שהיא תגיע לשם (היא כמובן יכולה, והלוואי שכן), אבל הפועל ת"א קיבלה אתמול חזרה גנרלית לפיינל-פור: משחק קשוח, צמוד, קהל עוין, יריבה שעולה עליה בכמה פרמטרים - מבחן בגרות של ממש. וכמה יפה היא עמדה בו.
יש המון סיבות למה זה לגמרי בסדר להפסיד לפנאתינייקוס, גם כשהיא משחקת בלי קנדריק נאן וקוסטאס סלוקאס. המהירות ויכולת החדירה של סילבן פרנסיסקו, שגם אי אפשר לתת מולו עזרה כי בצבע מחכים מתיאס לסור, גרשון יאבוסלה ונייג'ל הייז דיוויס; העומק בסגל, שמאפשר לא רק להעלות שחקנים טריים מהרמה הגבוהה ביותר בכל רגע נתון, אלא גם לשנות את סגנון המשחק באין ספור צורות; הגנת הברזל שנעלה את הצבע ועצרה את דן אוטורו לאורך דקות ארוכות; המאמן הוותיק שראה כבר הכל; שורת הקאמבקים, שכל אחד מהם היה יכול להפיל את רוחה של היריבה מישראל.
אבל הפועל פשוט לא נשברה. היא שיחקה בבגרות 40 דקות, שמרה על שלווה, בלי היסטריה גם כשדברים פחות הלכו (בעיקר הגנתית), עם התעלות של כמעט כל שחקניה (רק יוג'ין ג'רמן נראה לא מחובר), כמה החלטות אמיצות לאללה של המאמן, וניצחון יוקרתי שמוכיח: כשהיא לא עושה שטויות ולא הורסת לעצמה, הפועל בין הכי טובות ביבשת.
השינוי הגדול ביותר שראינו בקבוצה הוא ההתנהלות של ואסיליה מיציץ'. הפתגם שהכי מאפיין אותו מאז שהגיע מהפועל הוא More is less, less is more. כל הבעיות איתו מתחילות כשהוא מנסה לעשות יותר מדי דברים שהוא לא טוב בהם. השבוע ראינו מיציץ' אחר. ראשית, הוא כבר לא מתחיל אף פעם את ההתקפה בעמדת הרכז. מי שמובילים כדור הם או תומס סטורנסקי או אלייז'ה בראיינט. שנית, מיציץ' מצא אולי את האיזון העדין בין להיות דומיננטי ללהימנע משתלטנות מיותרת על המשחק. הוא חיפש את החברים כאופציה ראשונה, נמנע מחדירות עם הראש בקיר, כמות הזריקות הלא אחראיות מרחוק התמעטה. זה עדיין שם, אבל בסוף לאיש כן יש יד טובה מבחוץ, והכוונה היא לא לסרס אותו לגמרי, אלא לשמור עליו יצירתי אך לא הרסני. מבחינת המידתיות, השבוע זה היה המיציץ' הכי טוב שהפועל ראתה אי פעם. אולי אלה היו שיחות עם המאמן, אולי לראות את סטורנסקי ולהבין שאפשר לתרום המון גם בלי לייצר נקודות. אבל בשורה התחתונה: כשהאיש שאחראי על רוב הטעויות של הקבוצה עושה הרבה פחות מהן, מצבה משתפר מאוד.
צריך להחמיא גם לאיטודיס על כמה החלטות לא פשוטות, אפילו אחת שלא עבדה אבל הייתה הגיונית: לתת לג'רמן הזדמנות לשמור על פרנסיסקו. ג'רמן קטן וזריז, והביאו אותו בדיוק כדי שישמור על שחקנים מהסוג של פרנסיסקו כשסטורנסקי ומיציץ' לא מצליחים בכך. ניסה, נכשל, אבל זה לא אומר שהרעיון לא היה נכון. מנגד, לא הכי ברור למה במשך 36 דקות אמיר קופי ואנטוניו בלייקני לא קיבלו את המשימה הזאת, כי מדובר בשני שומרי הגארדים הכי טובים בקבוצה. אבל כשמנצחים, מי זוכר...
והיו גם הברקות שעבדו. ברונו קאבוקלו הוכנס כמץ' אפ מול מוסטפה פאל הענק. הוא קלע עליו מיד שלשה, ואז חדר מולו והוציא סל ועבירה. הדקות הלא מעטות שבהן היה במגרש נתנו מנוחה וזמן ללא עבירות לדן אוטורו, ובמידה רבה גם לטאי אודיאסי. זה רווח גדול לקבוצה מהסנטר השלישי שלה. קאבוקלו הוא האיש של הפועל להתמודדות מול תרנים, אחרי שעשה זאת גם נגד אדי טבארס של ריאל. הוא שחקן עם לא מעט מגבלות, אבל זו הוכחה שאם המאמן מתעמק במה אתה טוב ולא במה אתה גרוע, אפשר לנצל כל כלי כמעט.
לקראת הסיום הגיע הימור נוסף: הפועל לא הצליחה לקלוע, איטודיס העלה את קופי מהספסל כפורוורד שני ליד בראיינט. הרכב נמוך, אבל עם שומרים טובים. מסוג ההחלטות של "אם יצליח - גאון, אם ייכשל – אידיוט". ואז ירד אוטורו לספסל בחמש עבירות, איטודיס הציב את בראיינט כרכז בלי מיציץ' ובלי סטורנסקי, כשלידו איש ויינרייט, זאק לידיי, קופי ובלייקני. כולם קלעים, כאילו בלי רכז, בלי סנטר מול לסור ויבוסלה. התאבדות? הפועל קלעה שש נקודות רצופות, השיגה יתרון, ויינרייט התגלה כשחקן היחיד שיכול לעצור את לסור, ודקה לסיום הגיעה שלשה מטורפת בסוף שעון ה-24 של מיציץ', שנכנס קצת קודם לכן, וסגרה עניין.
זה היה שימוש נהדר של מאמן בשני שחקנים עם יכולות לא קונבנציונליות שקיבלו מעט דקות, גם קאבוקלו וגם וויינרייט, אבל מתוך הבנה מוחלטת מתי ואיפה הם יכולים לתרום. שאפו. גם זאק לידיי קיבל את הקרדיט המגיע לו והיה נהדר, מה שמראה שאיטודיס מתחיל לעשות סדר מדויק יותר בפיסות הרבות של הפאזל.
הפועל מסיימת את השבוע עם שני ניצחונות, וכנראה עם תחושה שהשמיים הם הגבול. לא בטוח שהיא טועה, אבל אסור לה לחזור להרגלים גרועים מהעבר. ביורוליג כל שבוע הוא סיפור חדש.
מבחן העומק
גם מכבי זכתה בניצחון סופר איכותי, על ולנסיה. מה ראינו אצלה? קודם כל, קבוצה שיודעת מה היא רוצה להשיג. די ברור שאיש המפתח של הספרדים הוא טי.ג'יי שורטס. אושיי בריסט האגרסיבי והגובה הוצב עליו כשומר כדי לנסות למנוע את החדירות שלו, אבל הצעד המעניין היה הפעלת לחץ על שורטס דווקא בצד ההתקפי. ים מדר הלך עליו פעם אחר פעם באחד על אחד וניצל את יתרון הגובה שלו לשבע הנקודות הראשונות של מכבי. ולנסיה ניסתה "להחביא" את שורטס בהגנה ולא נתנה לו לשמור על מי שהוליך את הכדור, אלא על הגארד שחיכה בצד למסירה. מכבי נתנה לאיפה לונדברג לרכז ולמדר לעבוד מול שורטס. תמיד לא ברור לי למה כל הקבוצות לא מנצלות את בעיית הגובה של שורטס כדי למרר את חייו כשהוא בהגנה, ומכבי עשתה את זה.
בלט גם ההבדל מהשנה שעברה: מהספסל עלו רומן סורקין, ג'ימי קלארק, בונזי קולסון, קיטון וואלאס - שגם אם עוד לא הרשים הוא שחקן NBA לגיטימי ושומר טוב, ארמנדו בייקוט וטי ג'יי ליף, שלצערנו הפציעה הפכה אותו לעוד יותר עדין מתמיד, אבל בכל זאת מבין כדורסל. החמישייה השנייה של מכבי הייתה טובה יותר בסוף הרבע הראשון מהחמישייה השנייה של ולנסיה. בשנה שעברה הסגל של מכבי, בעיקר בתקופת הפציעות, היה בית תמחוי. לעודד קטש בקושי היו אפשרויות מהספסל. השנה זו חנות צעצועים. קשה לבחור באיזה צעצוע לשחק ועל מה לוותר. זה נכון שאין שם כוכבי על, אבל יחסית לעבר - לוקסוס. עומק זה דבר שמנצח הרבה משחקים.
מה עוד היה טוב? מכבי קלעה הרבה שלשות, אחרי שהייתה דאגה אם יש לה מספיק קלעים. היא גם רצה לפעמים, מה שלא ראינו עד השבוע. הקבוצה גם הצליחה להתמודד מול קבוצה מאוד מאוד מהירה, שלוחצת על הגארדים של היריבה. מול בשיקטאש, שסגנונה דומה, זה היה אסון, ויפה היה לראות שהמסקנות הופקו. רמת האגרסיביות והמחויבות הייתה גבוהה בהרבה מאשר בשבועות קודמים. קבוצות כאלה יוצרות בעיה למכבי כבר שנים, ואם היא מצאה את הנוסחה להתמודד - זה מצוין עבורה. בדקות הסיום גם ראינו הרכב עם קולסון ובריסט ביחד כפורוורדים, כשקלארק ולונדברג איתם בעמדות הגארד. זה הרכב הגנתי קשוח, עוקץ ולוחץ, גם אם נמוך, וצריך להשתמש בו יותר.
בסיום, קטש הימר על קלארק במקום מדר כמי שינצח לו את המשחק, למרות שים היה מצוין. זה עבד. כמו שכתבתי על איטודיס, אם היה הפסד, קטש היה אוכל הרבה קש. להצלחה אבות רבים, ההפסד הוא יתום. אבל איזה כיף למאמן שיש לו שני גארדים שיכולים לייצר לעצמם מצבי קליעה ולא אחד כמו בשנה שעברה, והוא יכול לבחור ולגוון.
זה ניצחון שנותן ביטחון. גם מול קבוצת צמרת וגם אחת עם סגנון משחק שפעם מכבי לא הצליחה להתמודד מולו. זה לא אומר כלום על העתיד. ולנסיה הרי יותר טובה מברצלונה שניצחה את מכבי, אבל זה סימן מצוין.
ואחרי יומיים כאלה, אוהדי שתי הקבוצות יכולים לצאת לדייט משותף ולחגוג את ההצלחות של העיר. או בנפרד. אני לא לוחץ.