פחות הגנות, יותר כיף: השיא המטורף בליגת האלופות
187 שערים הובקעו עד כה העונה בליגת האלופות, בקצב חסר תקדים של 4.16 למשחק - הממוצע הגבוה ביותר בתולדות המפעל. השיטה החדשה, שמעניקה לקבוצות מרווח גדול יותר לטעויות, תורמת למשחקים פתוחים והתקפיים, אך מעוררת גם שאלה: האם יותר שערים בהכרח מעידים על כדורגל איכותי יותר?
יותר קבוצות, יותר משחקים ובעיקר הרבה יותר שערים. מאז המעבר לשיטת הליגה בליגת האלופות בתחילת עונת 2024/25, מפעל הכדורגל היוקרתי באירופה מספק מספרים מרשימים במיוחד. העונה הנוכחית כבר שברה שיא היסטורי בקצב הבקעת השערים, עם 187 שערים שנכבשו עד כה ב-45 משחקים, ממוצע של 4.16 שערים למשחק - הגבוה ביותר אי פעם.
הנתונים ממחישים עד כמה המשחקים הפכו לפתוחים והתקפיים. קצב ההבקעה הנוכחי הוא לא רק הגבוה ביותר בתולדות ליגת האלופות, אלא גם השלישי בגובהו בהיסטוריה של גביע אירופה לאלופות, כולל התקופה שקדמה למיתוג המפעל מחדש. רק בעונות 1955/56 ו-1959/60 נרשם ממוצע גבוה יותר – 4.38 ו-4.19 שערים למשחק, בהתאמה.
ביום שלישי בשבוע שעבר הובקעו 40 שערים בתשעה משחקים, אך יום רביעי היה מרשים אפילו יותר, עם 46 שערים - ערב המשחקים השלישי הפורה ביותר בתולדות המפעל. רק מחזורי הסיום של שלב הליגה בעונות 2024/25 ו-2025/26, שבהם נערכו 18 משחקים במקביל, הניבו יותר שערים בערב אחד.
בסך הכול, 78 שערים נכבשו בשני ימי המשחק של המחזור השני, שהפך למחזור הפורה ביותר בהיסטוריה של שלב הליגה החדש. מדובר בתשעה שערים יותר מהמחזור הראשון של העונה הנוכחית, שבו הובקעו 69 שערים – נתון שהיה כשלעצמו השני בגובהו מאז כניסת הפורמט החדש לתוקף.
ומה לגבי האיכות?
השינוי במתכונת ליגת האלופות, שעליו הכריזה אופ"א ב-2021 ונכנס לתוקף בעונת 2024/25, עורר דיון עוד לפני שהמשחקים הראשונים נערכו. במקום שלב בתים מסורתי עם 32 קבוצות שחולקו לשמונה בתים של ארבע, עבר המפעל לשלב ליגה שבו משתתפות 36 קבוצות. כל קבוצה משחקת שמונה משחקים מול שמונה יריבות שונות, במקום שישה משחקים מול שלוש יריבות בשיטת בית וחוץ.
אחת הטענות נגד השיטה היא שהסיכוי להישאר במאבק גם לאחר איבוד נקודות מפחית את תחושת הסכנה בשלב המוקדם. כאשר הפסד בודד אינו בהכרח פוגע באופן משמעותי בסיכויי ההעפלה, קבוצות עשויות להרגיש חופשיות יותר לקחת סיכונים, לתקוף עם יותר שחקנים ולוותר על גישה זהירה שמטרתה העיקרית היא להימנע מספיגה.
טום ארנוט, כתב "הטיימס", מבחין בין ההנאה מהמשחקים לבין איכות הכדורגל. "אני חושב שרמת הבידור עלתה, אף שאני לא בטוח שגם האיכות עלתה", אמר. ארנוט הוסיף כי המשחקים מרתקים לצפייה, אך תהה עד כמה התוצאות בשלב הליגה באמת משמעותיות. "אין תחושת הסכנה. למה שפריז סן ז'רמן וברצלונה ישחקו על תיקו? למה שלא ילכו על כל הקופה? אם אתה צריך חמישה ניצחונות מתוך שמונה משחקים, אתה יודע שיש לך מרווח מסוים. אם אתה מפסיד, זה בסדר. אני חושב שהפורמט מאפשר לכל הקבוצות להשתחרר".
לדבריו, הכדורגל ההתקפי והמשחקים רבי השערים מספקים חוויה מרגשת, אך לא תמיד ברור מה המשמעות של כל תוצאה במאבק על ההעפלה. "ערך הבידור בהחלט קיים, אבל לפעמים אתה יוצא ממשחקים כאלה ועדיין שואל את עצמך: 'מה בעצם המשמעות של כל זה?'. היעדר תחושת הסכנה בשלבים המוקדמים אכן מייצר בידור".