בלי עתיד, בלי תקווה: הכישלון העצום של מנצ'סטר יונייטד
אחרי שרשמו את פתיחת העונה הגרועה ביותר זה 40 שנה, קשה לראות את השדים האדומים מתאוששים דווקא הערב במדריד מול אתלטיקו. בין ניהול המשחקים הלקוי של מייקל קאריק, הדעיכה של ברונו פרננדש וחוסר היכולת לטפל כמו שצריך בכישרון המקומי, אין הרבה סיבות לאופטימיות באולד טראפורד. כרגיל
נו, אז לפחות טוטנהאם בבית, אמרו לעצמם אוהדי מנצ'סטר יונייטד. לא התחלנו כל כך טוב את העונה, אבל מספיק, יש קבוצה לחוצה הרבה יותר, כזו שהוציאה בקיץ מאות מיליונים על שחקנים שלא נראים מתאימים ומגיעה למשחק מהמקום האחרון.
וככל שהמשחק בשבת התקרב לסיומו, מצב הרוח ביציעי אולד טראפורד השתפר. בראיין אמבומו קבע 0:1 אדום בדקה ה־73, אחרי חמש דקות רודריגו בנטנקור של הספרס הורחק, ושלוש הנקודות היו לפרוטוקול.
איכשהו זה נגמר ב-1:1. דומיניק סולאנקה, פלופ ענק בהתקפת טוטנהאם שמתקשה למצוא את הרשת בדרך כלל, השווה בדקה ה־92. גם באולד טראפורד, מול עשרה שחקנים, ביתרון 0:1, נגד אורחת שהגיעה מקרקעית הטבלה, יונייטד הצליחה להרוס לעצמה. אחרי שישה מחזורים בפרמייר־ליג יש לה ניצחון בודד על העולה החדשה איפסוויץ', היא מדורגת במקום ה־13 (כבר 12 נקודות מהמקום הראשון, אם מישהו שם עדיין בונה על זה), הפסידה בדרבי, הודחה מגביע הליגה אחרי שאיבדה יתרון 0:2 בבית מול ברייטון – והתארים שנראים הכי קרובים להשגה הם אלו שאולי יינתנו לה רטרואקטיבית אם מנצ'סטר סיטי תאבד אותם במסגרת הענישה בפרשת ההפרות הפיננסות הבוטות.
ישנה עוד פינה אחת בה המעמד של יונייטד לא נשחק לחלוטין - ז'אנר ה"משחקים באירופה מול יריבות שמסתנוורות מסמל המועדון". בקטגוריה הזו, יונייטד פתחה את ליגת האלופות עם 0:4 על מכרתנו הוותיקה סבאח שלא ממש נתנה פייט. אבל הערב (22.00) במחזור השני של הצ'מפיונס, מחכה לשדים האדומים משחק חוץ מול אתלטיקו מדריד באצטדיון שיארח העונה את הגמר. כבר כך מדובר בפתיחת העונה הגרועה ביותר של יונייטד זה 40 שנה, והמשחק הזה עלול להסתיים רע מאוד עבור מייקל קאריק, ולזרז את המהלך היחיד שיונייטד מצטיינת בו בשנים האחרונות: החלפת מנג'ר.
בין אתוס לניסיון
המשחק במדריד הוא אחד מחמישה שנותרו ליונייטד עד סוף החודש. ארבעה מהם יהיו בחוץ, כולל אתלטיקו, קומו האיטלקית שנראית נהדר וצ'לסי. זה לא נראה כמו מתכון להתאוששות, וקאריק מקפל ניירות בהיסטריה כדי לשים מתחת לכיסא שיפסיק להתנדנד.
כשקיבל את הקבוצה בינואר כמאמן זמני, הוא הצליח לייצב אותה מספיק בשביל לקבל מינוי קבוע. הכל פעל לטובת המנג'ר בן ה־45 – הוא פתח בסערה עם ניצחון בדרבי ועוד אחד בלונדון מול האלופה שבדרך ארסנל, ורובן אמורים השאיר טעם כל כך רע בחדר ההלבשה, שכל מחליף היה מתקבל בברכה וזוכה לקרדיט ויחס חם. וקאריק לא היה סתם מחליף: הוא נתפש כאיש הנכון במקום הנכון, בתור מי שזכה בין השאר בחמש אליפויות וגביע אלופות אחד עם יונייטד, איש מקצוע מבטיח שיידע איך להסביר לשחקנים את האתוס של המועדון ולהחדיר בהם אכפתיות.
אבל מה שקצת נשכח בכל ההתלהבות הוא שהניסיון של קאריק כמנג'ר הסתכם בשלוש עונות סבירות במידלסברו מהליגה השנייה. זה דבר אחד להיות חלק מחוליית קישור נהדרת כשחקן, ודבר אחר לחלוטין להיות אחראי על אותו המועדון כאיש על הקווים שצריך להוביל שיקום ולהתמודד עם לחץ שהולך וגובר עם כל עונה שבה הקבוצות המובילות בליגה בורחות ממנו.
כקשר עבר מצטיין, קאריק שם הקיץ דגש על מרכז השדה. יונייטד לא חיפשה רחוק יותר מאנגליה, והוציאה סכומים מופרכים למדי על קרלוס באלבה מברייטון (75 מיליון יורו), אנדריי סנטוס מצ'לסי (55 מיליון) ויורי טילמאנס מאסטון וילה (40 מיליון) כדי שיכניסו איזון לקבוצה. לצד שחקן העונה שעברה ברונו פרננדש, מייסון מאונט וקובי מיינו, קאריק הרגיש שיש לו קישור מנצח ביד.
אבל גם אם השמות הנכונים נמצאים ביונייטד, ניהול הסגל של קאריק וההחלטות שהוא מקבל במשחקים לוקים מאוד בחסר. השיטה לא משתנה, 4־2־3־1 עם ניסיון (כושל למדי) ללחוץ, אבל הצבת השחקנים לא נראית טוב, עם הימורים מוזרים בעמדות מסוימות וקרדיט מוגזם לכוכבים מאכזבים.
דוגמה לעניין הראשון היא הייבוש של בנימין ששקו – שלצערו התייצב בעיני קאריק כסופר-מחליף – והשימוש במתאוס קוניה ואמבומו בתפקיד החלוץ המרכזי, כשהם נוטים להביא יותר תועלת באגפים. כוכב התקפי אחרי, מרקוס רשפורד, שחזר מברצלונה להוט להוכיח את עצמו מחדש תחת מאמן שייתן לו הזדמנות אמיתית, גילה שקאריק לא יודע איך להשתמש בו.
בנוגע לעניין השני, ברונו לא הגיע כל כך לעונה הזו, אבל קאריק חושש לספסל את הסופרסטאר שלו, וגם מתעקש משחק אחרי משחק על ליסנדרו מרטינס במרכז ההגנה, כשבאנגליה מוסיפים בכל שבוע עוד סעיף לרשימת הטעויות הקשות של הבלם הארגנטינאי.
16 מלאו לנוטש
דרך אחרת להציג את המשבר של יונייטד היא חוסר היכולת לקדם שחקני בית כמו פעם, היבט שהמועדון היה מזוהה איתו. אחד הסיפורים החמים באירופה בחודש האחרון הוא של ג'יי־ג'יי גבריאל, הקשר ההתקפי בן ה־16 שאמור היה להפוך ללאמין ימאל של יונייטד. גבריאל ונציגיו לא אהבו את ההתנהלות של יונייטד, שכביכול התחייבה לתת לו יותר הזדמנויות להשתלב מיידית בבוגרים אחרי שהדהים בקבוצת הנוער, והשחקן החליט לעזוב למקום בו יוכל לקבל כבר עכשיו שכר משמעותי ודקות בליגה ובאירופה. ביונייטד מנסים למצוא דרך משפטית לעכב אותו, אבל כל הגדולות של אירופה כבר ניהלו איתו מגעים – פ.ס.ז', באיירן מינכן והספרדיות, בין השאר – וריאל מדריד מובילה במרוץ להביא אותו בחינם בינואר.
יש פה עניין גדול יותר מאשר יונייטד עצמה – הטירוף העולמי לאיתור צעירים בגילים האלה, שמודעים לעניין בהם ויודעים לבוא בדרישות. אבל מבחינת המועדון, מדובר בעוד שגיאה בניהול הכשרונות, כשייתכן שגם העובדה שיש יעדים הרבה יותר אטרקטיביים השפיעה על ההחלטה של גבריאל.
לקאריק יש שני טאלנטים מקומיים ביד כרגע – אהוב הקהל מיינו שנאבק על מקומו ולא מצליח להתקדם, ושחקן ההתקפה בן ה־19 שיי לייסי, שמראה ניצוצות של הדבר האמיתי אבל קיבל רק עשר דקות בליגה (בפעם היחידה שפתח, בגביע הליגה, הוא הבקיע שער מדהים). הם חשובים לחיבור של הקהל לשחקנים, אבל יונייטד עסוקה עוד טרם עידן קאריק בהשקעה עצומה בשחקנים שכיכבו בקבוצות קטנות יותר בליגה, וזה ממש לא עובד לה.
היא באמת ניסתה כמעט הכל מאז שאלכס פרגוסון עזב. בעונה שעברה אפילו הוביל אותה השחקן הטוב בפרמייר־ליג. היא מוציאה כסף ומנסה להיות תחרותית. אבל יונייטד היא קבוצה כבויה ולחוצה, כזו שצל הצלחות העבר זז ללא הרף ממקום למקום כדי לכסות כל נקודת אור שצצה אצלה. מה שהיא באמת צריכה ולא מוצאת אלו נשמה, מנהיגות ואופי, ואת זה לא קונים.