התיירים מציצים בחלונות: החיים הבלתי נסבלים ב"כפר היפה בעולם"
בריאן וג'יל סקרדה חשבו שיגורו חצי שנה באחד הקוטג'ים המפורסמים של ביבורי, ונשארו 14 שנה. עכשיו הם עוזבים את הכפר הציורי בקוטסוולדס אחרי שהתיירות הפכה את חייהם לסיוט: מבקרים דופקים בדלת, מציצים בחלונות, נכנסים לגינות פרטיות ולעיתים מצטופפים מול הבית עד שקשה לצאת ממנו. "אנחנו מרגישים לפעמים תחת מצור", תיאר סקרדה את החיים באחד המקומות המצולמים ביותר באנגליה
במרץ 2012 עברו בריאן וג'יל סקרדה לאחד הבתים בארלינגטון רואו בביבורי, שורת קוטג'ים עתיקה ופוטוגנית במיוחד באזור הקוטסוולדס באנגליה. התוכנית המקורית הייתה לגור שם חצי שנה בלבד, אבל החצי שנה הפכה לשנה, אחר כך לעוד אחת, ובסופו של דבר ל-14 שנות מגורים באחד המקומות המצולמים ביותר במדינה.
אלא שבשנים האחרונות החיים בתוך הגלויה הפכו לפחות ופחות פסטורליים. עכשיו, אחרי יותר מעשור בביתם, בני הזוג החליטו לעזוב את ביבורי שנבחר לכפר היפה בעולם, ולעבור למיינהד שבמערב אנגליה. הסיבה, לדבריהם, היא התיירות שהלכה והפכה פולשנית יותר.
בטור פרידה שפרסם במגזין המקומי Village Life תיאר בריאן דפיקות בדלת, הצצות בחלונות והתערבות מתמשכת בחייהם הפרטיים. לדבריו, מאז תקופת הקורונה השתנתה התנהגותם של חלק מהמבקרים, ובמהלך 2026 הגיעו העומסים לעיתים למצב שבו בני הזוג התקשו לצאת מהבית או להזיז את המכונית לאורך הרחוב.
גם חלק מהתיירים מתאכזבים:
לצד התסכול, סקרדה מספר גם על רגעים משעשעים. באחד הימים התכופף כדי לצאת דרך הדלת הנמוכה של הבית ומצא מולו קבוצה של כעשרה תיירים יפנים. הם ככל הנראה חשבו שהוא משתחווה אליהם - והשתחוו אליו בחזרה
וזה לא מסתכם בכמה תיירים שמתעכבים עם הסלפי. בטור שפרסם כבר בחודש מאי תיאר סקרדה שורה של מפגשים חריגים. אדם אחד צלצל בפעמון ושאל אם הוא ועוד עשרה מבני משפחתו יכולים להיכנס לבית כדי להסתכל מסביב. במקרה אחר גילתה מדריכת קבוצת תיירים שהוא מתגורר בארלינגטון רואו, הרימה את הדגל שלה והובילה אחריה כ-50 נוסעי אוטובוס עד לפתח ביתו, בתקווה שיוכלו אולי להיכנס לסיור.
גם החלון הקדמי הפך, מתברר, לחלק מהאטרקציה. פעם אחת עמדה תיירת יפנית ממש מול הבית והשתמשה בהשתקפות בחלון כמראה בזמן שהתאפרה. סקרדה פתח לפתע את הווילון ונופף לה לשלום. המקרים החמורים יותר כללו, לדבריו, מבקרים שניסו להיכנס לבית כאשר הדלת נותרה פתוחה, ואחרים שנכנסו לגינות הפרטיות של בתי השורה כדי לערוך בהן פיקניק. ה-National Trust, שמחזיק בבתי ארלינגטון רואו, מבהיר כיום למבקרים כי מדובר בבתים פרטיים וכי אין לציבור גישה לבתים או לגינותיהם.
לצד התסכול, סקרדה מספר גם על רגעים משעשעים. באחד הימים התכופף כדי לצאת דרך הדלת הנמוכה של הבית ומצא מולו קבוצה של כעשרה תיירים יפנים. הם ככל הנראה חשבו שהוא משתחווה אליהם - והשתחוו אליו בחזרה. במקרה אחר, תיירים אמריקנים ראו אותו ממלא דלי במי הנהר ושאלו אם בבית אין מים זורמים. סקרדה השיב להם בצחוק שגם את החשמל הם מייצרים באמצעות דיווש על אופניים. לדבריו, הם כנראה האמינו לו.
הבית שבו התגוררו בני הזוג מושך תשומת לב מיוחדת גם משום שהופיע בסרט הפנטזיה Stardust מ-2007. אבל מבחינת סקרדה, הסיפור כבר מזמן אינו מצחיק בלבד. כבר בקיץ 2023 הוא כתב שתושבי ארלינגטון רואו מרגישים לעיתים "תחת מצור". לדבריו, בימים עמוסים כל כך הרבה מבקרים הצטופפו מול הבתים עד שלתושבים היה קשה להיכנס אליהם ולצאת מהם. חלק מהמבקרים צלצלו בפעמונים, דפקו בדלתות ואפילו הכניסו אבנים דרך תיבות הדואר.
סקרדה גם לא היה רק תושב שהתלונן מן הצד. במשך השנים הוא היה פעיל בקהילה המקומית, שימש חבר במועצת הקהילה והיה מעורב בניסיונות להתמודד עם בעיות התחבורה, החניה והעומסים שיצרה התיירות בכפר. כעת, אחרי שנים שבהן ניסה להיות חלק מהפתרון, הוא וג'יל החליטו לעזוב.
כשהכפר היפה באנגליה הפך פופולרי מדי
לא קשה להבין מדוע כל כך הרבה תיירים רוצים להגיע לביבורי. הכפר, השוכן על גדות נהר קולן במחוז גלוסטרשייר, נראה כמעט כמו גרסה מושלמת של הכפר האנגלי הקלאסי: בתי אבן בגוון דבש, נהר קטן, גשר, מדשאות ירוקות ושורת קוטג'ים שנראית כאילו הזמן עצר בה.
הסופר והמעצב הבריטי וויליאם מוריס תיאר את ביבורי כבר במאה ה-19 כ"הכפר היפה באנגליה" - משפט שהפך עם השנים לחלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה של המקום. מוקד המשיכה הגדול ביותר הוא Arlington Row. המבנים הוקמו בסביבות שנת 1380 כמחסן צמר של מנזר, ובמאה ה-17 הוסבו לבתיהם של אורגים. כיום הם בבעלות National Trust, ורובם עדיין משמשים למגורים פרטיים.
התמונה של שורת הבתים הפכה לאחד הדימויים המזוהים ביותר עם הקוטסוולדס ואף הופיעה בעבר בדרכונים בריטיים. בעידן אינסטגרם וטיקטוק המשיכה רק הלכה וגברה. בכפר עצמו מתגוררים כ-600 תושבים בלבד, אבל בסופי שבוע עמוסים עשויים להגיע אליו עד כ-20 אלף מבקרים. רבים מהם מגיעים באוטובוסים מאורגנים, כחלק מסיורים בקוטסוולדס, ועוצרים לזמן קצר בעיקר סביב Arlington Row.
וכאן מתחילה הבעיה. הכבישים של ביבורי צרים ונבנו מאות שנים לפני שמישהו דמיין עשרות אוטובוסים ומאות מכוניות שיגיעו אל הכפר מדי יום. בסקר תנועה רשמי נרשמו יותר מ-4,500 תנועות כלי רכב ביום אחד בלבד על Swan Bridge, והעומס הפך בשנים האחרונות למקור קבוע לפקקים ולבעיות בטיחות.
הרשויות כבר נאלצו להתערב: נעשו שינויים בנקודות ההורדה של אוטובוסים, הוטלו מגבלות חניה ונבחנים צעדים נוספים שנועדו להקל על העומס ולאפשר לתושבים לנוע בכפר. אבל התלונות לא נעלמו. לצד הפקקים מדווחים המקומיים גם על רחפנים, מבקרים שמטפסים מעל חומות וכניסה לשטחים פרטיים.
אפילו הנהר הפך לחלק מהוויכוח. בכפר מקדמים צעדים שנועדו למנוע מתיירים להיכנס למים ולשטחים הרגישים סביב Rack Isle, אחו לח הסמוך ל-Arlington Row ומשמש בית גידול לבעלי חיים ולצמחייה מקומית. הפרדוקס של ביבורי פשוט: התיירים מגיעים משום שהכפר נראה שקט, עתיק ופסטורלי - אבל מספרם העצום מאיים בדיוק על השקט הזה.
עבור בריאן וג'יל, האיזון כבר נשבר. במשך השנים, סיפר סקרדה, מבקרים אמרו לו שוב ושוב שתי אמירות כמעט הפוכות: איזה מזל יש לכם שאתם גרים במקום יפה כל כך — וכמה נורא בוודאי לגור במקום שכל כך הרבה תיירים מגיעים אליו. אחרי 14 שנה בביבורי, נדמה שמבחינת בני הזוג שתיהן נכונות.