89 שנה אחרי: האם תיפתר אחת התעלומות הגדולות בתולדות התעופה?
הטייסת האגדית אמיליה ארהארט נעלמה ב-1937 יחד עם הנווט שלה במהלך ניסיון להקיף את העולם, ומאז לא נמצא זכר למטוסם. השבוע יצאה משלחת לאי מבודד באוקיינוס השקט בעקבות עצם מסתורי שהתגלה בצילומי לוויין. האם מדובר במטוס האבוד, או שהתעלומה הגדולה בתולדות התעופה תישאר בלתי פתורה?
2 ביולי 1937. מטוס דו-מנועי מסוג לוקהיד אלקטרה ממריא משדה התעופה בלאה שבגינאה החדשה, בדרכו לאי זעיר בלב האוקיינוס השקט. בתא הטייס יושבת אמיליה ארהארט, בת 39, אחת הטייסות המפורסמות בעולם, ולצדה הנווט פרד נונאן. השניים כבר גמעו עשרות אלפי קילומטרים במסגרת ניסיון שאפתני להקיף את כדור הארץ, אבל דווקא אחד המקטעים האחרונים של המסע עתיד להיות האחרון בחייהם. לאחר שעות ארוכות מעל האוקיינוס, ארהארט מדווחת בקשר כי הדלק הולך ואוזל. זמן קצר לאחר השידור האחרון, הקשר עם המטוס נעלם. מאז אבדו עקבותיהם של השניים.
כמעט 90 שנה חלפו מאז אותה טיסה גורלית, אך גורלם של ארהארט ונונאן נותר אחת התעלומות הגדולות בתולדות התעופה. כעת, משלחת של 17 חוקרים ואנשי מקצוע, שיצאה לאי מבודד באוקיינוס השקט, מקווה למצוא סוף סוף תשובות.
היעד: עצם מסתורי שהתגלה בצילומי לוויין, ושחלק מהחוקרים מאמינים כי הוא עשוי להיות שרידיו של המטוס האבוד. עלות המשלחת מוערכת בכ-900 אלף דולר, והיא נתמכת בידי אוניברסיטת פרדו האמריקנית, שהייתה קשורה לארהארט עוד בחייה. אלא שהממצא כבר מעורר מחלוקת: חוקר ותיק משוכנע שמדובר בעץ שקוע, ואפילו האיש שזיהה אותו לראשונה בצילומי הלוויין חזר בו מהשערתו שמדובר במטוס.
הטיסה האחרונה: הדלק אזל, והקשר נעלם
אמיליה ארהארט נולדה בקנזס ב-1897 והפכה לאגדה עוד בחייה. בשנת 1928 הייתה לאישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסה, אז כנוסעת. ארבע שנים לאחר מכן עשתה זאת לבדה, והפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה שהשלימה טיסת סולו ללא עצירות מעל האוקיינוס האטלנטי. בהמשך שברה שיאי מרחק ומהירות נוספים והפכה לסמל בינלאומי של תעוזה ושל פריצת גבולות עבור נשים.
בשנת 1937 החליטה להתמודד עם האתגר הגדול ביותר בקריירה שלה: להקיף את כדור הארץ בטיסה במסלול ארוך במיוחד, סמוך לקו המשווה. לצורך המשימה הותאם עבורה מטוס לוקהיד אלקטרה 10E, שזכה לכינוי "המעבדה המעופפת". אוניברסיטת פרדו, שבה שימשה יועצת לקידום נשים ולענייני תעופה, סייעה במימון המטוס באמצעות קרן מחקר שהעמידה לרשותה 47 אלף דולר.
הניסיון הראשון הסתיים במרץ 1937, כאשר המטוס נפגע במהלך המראה בהוואי. לאחר שתוקן, יצאה ארהארט למסע נוסף, הפעם בכיוון ההפוך, יחד עם הנווט המנוסה פרד נונאן. עד תחילת יולי כבר השלימו השניים כ-35 אלף קילומטרים, מתוך מסלול מתוכנן של כ-47 אלף קילומטרים.
ב-2 ביולי המריאו מגינאה החדשה בדרכם לאי האולנד, מרחק של כ-4,100 קילומטרים מעל האוקיינוס. היעד היה פיסת יבשה שאורכה כשלושה קילומטרים בלבד. ספינת משמר החופים האמריקני איטסקה המתינה סמוך לאי כדי לסייע להם בניווט, אך התקשורת הדו-כיוונית לא פעלה כמתוכנן.
אנשי הספינה קלטו את שידוריה של ארהארט, אך היא התקשתה לקלוט את תשובותיהם. בשעה 7:42 בבוקר דיווחה שהם אמורים להימצא בקרבת האי, אך אינם מצליחים לראות אותו, והוסיפה כי הדלק הולך ואוזל. בשעה 8:43 התקבל השידור המאומת האחרון, שבו מסרה קו מיקום ניווטי ודיווחה שהם נעים לאורכו צפונה ודרומה. לאחר מכן השתררה דממה.
מבצע חיפושים עצום של הצי האמריקני ומשמר החופים יצא לדרך. ספינות ומטוסים סרקו אזורים נרחבים באוקיינוס, אך לא מצאו דבר. ב-19 ביולי הוכרזו ארהארט ונונאן כאבודים בים.
עצמות, חפצים ותיאוריה שלא מפסיקה לעורר שאלות
ההסבר המקובל להיעלמות הוא שהשניים לא הצליחו לאתר את האי האולנד, הדלק במטוסם אזל והם התרסקו באוקיינוס. אלא שלאורך השנים התפתחה תיאוריה אחרת: ייתכן שהצליחו להגיע לאי ניקומרורו, שנקרא אז גרדנר, כ-650 קילומטרים מדרום-מזרח להאולנד, ונחתו על שונית האלמוגים המקיפה אותו. לפי ההשערה, השניים שרדו את הנחיתה אך מתו לאחר מכן על האי המבודד.
לתיאוריה הזאת התווספו לאורך השנים ממצאים מסקרנים. בשנת 1940 התגלו באי 13 עצמות אדם, שנבדקו בפיג'י. ניתוח מאוחר של המדידות ההיסטוריות העלה אפשרות שהן השתייכו לאישה ממוצא אירופי, אך העצמות המקוריות אבדו ולכן אי אפשר לבצע בדיקת DNA. משלחות נוספות מצאו שרידי מחנה, חלקי נעליים, שברי מראת איפור, רוכסן ובקבוקוני קוסמטיקה.
החיפושים נמשכו גם בעשורים האחרונים. בשנת 2017 הובאו לאי כלבים שאומנו לאתר שרידי אדם, אך החפירות שבוצעו בעקבות הסימונים שלהם לא העלו ממצאים מכריעים. בשנת 2019 הגיע לאזור גם רוברט באלארד, החוקר שגילה את שרידי הטיטניק, אך חזר ללא תשובות.
בתחילת 2024 התעוררה שוב התרגשות עולמית, כאשר צוות מחקר פרסם תמונת סונאר של עצם שנראה כמטוס בקרקעית האוקיינוס. אלא שבדיקה נוספת גילתה שמדובר בתצורת סלעים טבעית. אחרי יותר משלושה עשורים של משלחות חיפוש חוזרות ונשנות, התעלומה נותרה בעינה.
העצם המסתורי שהוציא משלחת ללב האוקיינוס
המשלחת הנוכחית מתמקדת בעצם שכונה "עצם טאראיה", על שם האזור שבו התגלה בלגונה של ניקומרורו. בשנת 2020 הבחין חוקר חובב בשם מייקל אשמור בצורה חריגה בצילומי לוויין של האי. העצם, שנראה ככתם כהה שממנו יוצאות כמה שלוחות, הזכיר לו גוף של מטוס וכנפיים.
הארכיאולוג ריצ'רד פטיגרו, העומד בראש המשלחת, החל לבחון את הממצא ואיתר תצלומים נוספים. לדבריו, אפשר להבחין בעצם בתצלומים מ-2015, ואולי אף בתיעוד אווירי משנת 1938. החוקרים משערים שציקלון עוצמתי שפקד את האזור במרץ 2015 הסיר משקעים שכיסו את העצם וחשף אותו לצילומי הלוויין.
אם אכן מדובר בשרידי המטוס של ארהארט, זו עשויה להיות פריצת הדרך שחוקרים מחפשים כבר כמעט תשעה עשורים. אלא שלא כולם שותפים להתלהבות, והספקנות מגיעה דווקא מכיוונם של אנשים שמכירים היטב את הפרשה.
"זה עץ. אנשים רואים את מה שהם רוצים לראות"
ריק גילספי, חוקר ותיק שיצא בעצמו למשלחות רבות לניקומרורו ותומך בתיאוריה שארהארט הגיעה לאי, משוכנע שהעצם אינו מטוס אלא עץ מסוג פנדנוס שנסחף ללגונה.
"אפשר לראות את גוש השורשים, אפשר לראות את הענפים", אמר לרויטרס. "זה עץ. אנשים רואים את מה שהם רוצים לראות".מפתיע עוד יותר הוא שגם אשמור, האיש שזיהה את העצם לראשונה בצילומי הלוויין, כבר חזר בו מהשערתו. בתחקיר שפרסם נשיונל ג'יאוגרפיק בתחילת אוקטובר נחשף כי באתרו הוא מציג כיום את התיאוריה ככזו שהופרכה, לצד תצלום של מה שנראה כמו עץ שנסחף לחוף.
כך נוצר מצב מסקרן: משלחת של 17 איש יוצאת למסע יקר ומורכב כדי לבדוק עצם שעשוי לפתור את אחת התעלומות הגדולות בתולדות התעופה, בזמן שהאיש שזיהה אותו לראשונה כבר אינו סבור שמדובר במטוס, וחוקר ותיק אחר משוכנע שמדובר בעץ.
חמישה ימים, 900 אלף דולר ותעלומה אחת
למרות הספקות, פטיגרו ואנשיו נחושים לבדוק את הממצא. המשלחת יצאה ב-7 באוקטובר מבירת קיריבטי, טראווה, למסע ימי של כ-1,500 קילומטרים. ההגעה לאי תוכננה ל-12 באוקטובר, לפי העדכון הרשמי האחרון של אוניברסיטת פרדו. לאחר ההגעה יצטרכו החוקרים להעביר ציוד דרך שונית אלמוגים ולפלס דרך בצמחייה הסבוכה כדי להגיע ללגונה.
לרשות הצוות יעמדו חמישה ימי עבודה בלבד, שבמהלכם ישתמשו החוקרים ברחפנים, בסונאר ובמכשירים לאיתור מתכות. בהמשך ינסו לחשוף את העצם באמצעות ציוד שאיבה מיוחד.אם יתגלו חלקי מתכת בעלי מבנה ודפוסי מסמרות המתאימים למטוס האלקטרה, ייתכן שהחוקרים יחזרו ב-2027 לחפירה נרחבת יותר. חילוץ השרידים, אם יימצאו, ידרוש אישור נוסף מממשלת קיריבטי. "מציאת מטוס האלקטרה של אמיליה ארהארט תהיה תגלית של פעם בחיים", אמר פטיגרו לקראת היציאה.
אבל גם אם יתברר שמדובר בעץ שקוע, החוקרים מקווים שלפחות יצליחו לפסול עוד השערה בדרך לפתרון התעלומה. כמעט 90 שנה אחרי שארהארט ונונאן נעלמו מעל האוקיינוס השקט, המשלחת החדשה עשויה להתקרב לתשובה שחיפשו דורות של חוקרים — או לגלות שעוד רמז מבטיח אינו אלא עץ שנסחף אל הלגונה.