"התחילו לחטט בתיק – והדרכון שלי היה בפנים": המסע למדינה המרהיבה שסגורה לישראלים
בפעם השנייה שלו בסעודיה, אדם ג'אנו לא הסתפק בריאד ובאל־עולא: הוא יצא לנסיעות ארוכות במדבר, הגיע עד אזור הגבול עם תימן, חיפש יהודים נסתרים, הניח תפילין מול "הסלע החצוי" והתארח אצל מקומיים. בדרך היו גם מלונות יוקרה כמעט ריקים, מפגשים מפתיעים – ורגע אחד שבו הכול כמעט הסתבך. "בדיעבד אני מסתכל על זה ואומר: וואי וואי, זה היה מאוד טיפשי ומסוכן"
אנשי משטרת הדתות התחילו לחטט בתיק. בכיס פנימי, מוסתר היטב, היה הדבר האחרון שרצה שימצאו עליו בסעודיה: הדרכון הישראלי שלו. "הם תפסו אותי בעיר מדינה, הקדושה למוסלמים", מספר ל-ynet ההרפתקן אדם ג'אנו, תושב היישוב כליל. "הם אנשים לא סימפטיים. הם התחילו לחטט ואני טיפש שהבאתי אותו", הוא משחזר. "הייתי צריך לעבור בין מלונות, אז אמרתי, טוב, אני אקח אותו איתי. החבאתי אותו, ובמזל הם לא ראו אותו".
זה קרה ברחבת המסגד של מוחמד בעיר מדינה, אחת הערים הקדושות לאיסלאם. "אנשי משטרת הדתות שאלו אותי, 'Are you Muslim?'. אמרתי: 'No, I'm not Muslim'. ואז התחילו: 'תביא את התיק'. הם התחילו לחפש, והלב נופל לתחתונים".
למזלו של המטייל במקום שבו זהותו הישראלית עלולה הייתה לסבך אותו, הכיס הפנימי לא נפתח והדרכון הישראלי לא התגלה. "היה לי שם רגע קצת מלחיץ", מספר אדם. "באותו רגע הלב קופץ, יש אדרנלין, ויש לי אישה וילד. בדיעבד אני מסתכל על זה ואומר: וואי וואי, זה היה מאוד טיפשי ומסוכן – והייתי צריך להתנהל קצת אחרת".
זו הפעם השנייה שאדם מטייל בסעודיה באמצעות דרכון זר. הוא לא הסתפק בריאד, הבירה המודרנית, אלא יצא לנסיעות ארוכות בעומק המדבר הפראי והגיע אפילו לגבול עם תימן. אחד הכבישים שנחרטו בזיכרונו עבר לאורך הים האדום. "זה כביש מאוד יפה, וכשאתה נוסע צפונה הים כל הזמן לשמאלך – כמו נסיעה בסיני, רק מהצד השני".
רוב הגברים שפגש בסעודיה לבשו ת'וב – הגלימה הלבנה המסורתית – והנשים הבודדות שראה לבשו שחור. "הם הלבישו אותי בגלימה והיו מאוד גאים בזה", הוא צוחק. "יש שם כל כך הרבה מכבסות בכל פינה, ובגלל שכל הזמן צריך לכבס את הדברים הלבנים האלה, נראה שחנויות הניקוי היבש מרוויחות שם הון תועפות".
דווקא מיעוט התיירים שפגש במהלך המסע הפך את הטיול המאתגר של אדם לחוויה מרגשת במיוחד. "אתה פוגש אנשים, יוצר חברים", הוא מספר בהתלהבות. "פתאום מישהו שהכרת יום קודם מטלפן: 'אני רוצה להכיר לך את החבר שלי'. ולמה דווקא בסעודיה יצא לי להכיר הרבה אנשים? אם הייתי נוסע לתאילנד, אז אני עוד תייר וזה לא מעניין את המקומיים. בסעודיה אין תיירים, וברגע שאתה פנים אחרות, אתה מושך תשומת לב".
כך, למשל, באחד מבתי הקפה המערביים בריאד הבירה ניגשו אליו נשים סעודיות. "אני עומד שם בתור ואז באות אליי נשים עם רעלות ורואים רק את העיניים שלהן. הן אומרות לי: 'Where are you from?'".
זו הייתה שאלה אלמנטרית עם תשובה שאסור לתת. "אני לא אומר ישראל", הוא צוחק. "ואז הן אומרות: 'אפשר בבקשה לשלם על הקפה שלך?'. הן היו סגורות במשך כל כך הרבה שנים ועכשיו זה נפתח. וכשמטפטפות לשם פנים אחרות, זה מעורר סקרנות ומצחיק. הן לוקחות איתי סלפי עם הרעלה, ואני אומר: רגע, מה זה? אתה מצטלם עם מישהי עם פנים מכוסות – ומה רואים בתמונה?".
אחת התחנות הבולטות במסע הייתה אל-עולא, מאתרי התיירות המרכזיים במדינה. אל-עולא, בצפון-מערב המדינה, שוכנת בתוך נוף מדברי של מצוקי אבן חול, קניונים ונווה מדבר עתיק, ושימשה תחנה חשובה בדרך הבשמים הנבטית שחיברה את חצי האי ערב עם המזרח והים התיכון. בשנים האחרונות הפך האזור לפרויקט דגל תיירותי, עם מלונות יוקרה, אתרי תרבות ואדריכלות יוצאת דופן.
באל-עולא התארח אדם במלון יוקרה וגילה בריכה באמצע המדבר, מסעדות גורמה, רכבי גולף ושירות של חמישה כוכבים. כמעט הכול היה שם – חוץ מאורחים. "הייתי לבד. לא היה שם אף אחד", הוא צוחק. "הייתי לבד במסעדה ויש משרתים – ואתה לבד. יש מכוניות גולף שלוקחות אותך, כי המלון הוא לא בניין אחד אלא אזור שלם. אומרים לך: איזו מסעדה אתה רוצה? יש מסעדה תאילנדית או מסעדה מידל-איסטרן, ובכל מסעדה אתה האורח היחיד. והכול חמישה כוכבים – זה ה־top of the top".
גם המלון עצמו ניסה להשתלב בנוף המדברי. "החדרים בתוך ההר, וגם הבריכה נמצאת שם, והמדרגות משתלבות בתוך הסלעים. זה מלון מרשים ומאוד מיוחד, אבל להיות אורח יחיד שם – זה מרגיש מוזר".
אז איפה התיירים? "העובדים אומרים לי: 'Oh, they're coming'. הם יבואו. אנחנו רוצים תיירים".
ואיך היה באוטובוס התיירים? "הייתי הנוסע היחיד. למה להם להוציא בכלל אוטובוס? אתה מבין? אוטובוס שלם – ואני נוסע בו לבד".
בסביבת המלונות המפוארים נמצאים גם אתרי מורשת נבטיים וקברים עתיקים החצובים בסלע. "אלה אותם אנשים שעשו את מה שיש בפטרה", הוא מסביר. "הם היו חוצבים בתוך הסלע וזה מאוד מרשים – דבר מדהים".
מתברר כי באל-עולא פגש אדם גם את החזון הסעודי החדש. אחד הסמלים הבולטים לשינוי, שהרשים אותו במיוחד, הוא היכל מראיה – מבנה עצום המחופה במראות, כמו פטה מורגנה המשקפת את המדבר שמסביב. "אתה לא רואה אותו", מתלהב המטייל הוותיק. "אם אתה הולך באמצע המדבר ורואה אותו – זה מתעתע את העין, זה כמו הטעיה אופטית. זה בניין מראות גדול ומרובע, ומסביב יש הרים ומדבר, והבניין מחזיר את הצבע".
מחוץ למלונות המפנקים של אל-עולא, כמה מהרגעים החזקים במסע התרחשו סביב השולחן. "האוכל הסעודי מאוד עדין ומאוד טוב", אדם פוסק בידענות. "תחשוב על זה כמו אוכל בדואי, רק תיקח שף של חמישה כוכבים שיעשה לך את הארוחה ויעדן אותה", הוא צוחק. "מאוד אהבתי את הכבש שמבשלים בצורה ארוכה עם אורז ותיבול".
אבל הארוחה שזכורה לו במיוחד הייתה בביתו של חבר סעודי שהכיר במהלך הטיול. "אירוח ערבי זה אירוח כמו שצריך", מתמוגג המטייל הוותיק. "כשאני בחסות של מישהו והוא אחראי עליי – אז אתה מתקבל ממש כיד המלך". כדי לא לסכן את ביטחונו האישי של המארח, נוסיף כי הוא מתגורר באחוזה מפוארת, ולצידה מתחם אירוח מיוחד. "יש לו אוהל כזה בחוץ בשביל אורחים שבאים, ושם מגישים אוכל. הוא מראה לך כל מיני תמונות והוא אוהב לצוד, אז יש לו חיות מפוחלצות ודברים מאפריקה – ויושבים על השטיח ואוכלים עם הידיים".
בכל מקום שאני הולך, אני מנסה להשלים את הפאזל של הסיפור היהודי. ועצם זה שיש 'יהודים נסתרים' בסעודיה – הרגשתי את הסקרנות ללכת לחקור ולפגוש אותם
אבל לצד המדבר המהפנט ומלונות היוקרה, אדם הגיע לממלכה המסתורית עם משימה נוספת וסודית. "הסיפור היהודי, ולא משנה איפה הוא נמצא, מאוד מרתק אותי", הוא אומר. "בכל מקום שאני הולך, אני מנסה להשלים את הפאזל של הסיפור היהודי. ועצם זה שיש 'יהודים נסתרים' בסעודיה – הרגשתי את הסקרנות ללכת לחקור ולפגוש אותם".
במדינה שבה הוא עצמו נאלץ להסתיר את הדרכון הישראלי שלו, החיפוש אחר שורשים יהודיים קיבל משמעות על סטרואידים. "אתה מגיע לשם ונפגשים – וכאילו אתה מביא אוצר", הוא מספר בהתרגשות על מפגש דיסקרטי עם יהודי נסתר בערב הסעודית. "אתה מביא משהו לתוך מקום שאין בו. ואז: 'וואו, תודה על הסידור והתפילין. איך הצלחת להכניס את זה?'. וזה היה מאוד מרגש".
העיר המאובקת טבוק עלתה לאחרונה לכותרות בישראל בעקבות נחיתת החירום של מטוס פליי דובאי ועליו נוסעים ישראלים. אדם הגיע אל העיר הנידחת מסיבה אחרת לגמרי – מידע על אזרח סעודי המחזיק בזהות יהודית בסתר. לאחר ארבע שעות נסיעה אל קצה המדבר, היהודי הנסתר מטבוק קיבל רגליים קרות והפגישה המרגשת בוטלה.
משם המשיך ההרפתקן הישראלי לאתר ארכיאולוגי מסקרן באזור אל־בדע (Al Bad), המכונה "הסלע החצוי" (Split Rock of Horeb). מדובר בתופעת טבע נדירה, המזוהה בידי תומכי תיאוריית "הר סיני בסעודיה" עם הסלע שממנו, לפי הסיפור המקראי, הוציא משה מים לבני ישראל.
"הרגשתי: 'וואלה, אם בני ישראל היו פה, ואני הגעתי עד פה, עכשיו מה? מה אני עושה?'. אז אמרתי: יאללה, נעשה את הדבר היהודי", הוא משחזר את הרגע באמצע המדבר הסעודי. "הנחתי מול הסלע תפילין, והרגשתי שיש שם הרבה עוצמה. אתה במדבר אחר ואתה מרגיש שאתה שונה".
באמצעות קשרים שיצר במהלך המסע, הצליח אדם האנרגטי לפגוש אזרחים סעודים שהציגו בפניו סיפור יהודי עכשווי. אחד המפגשים היה עם זוג אמיד בעיר הבירה ריאד. "יש אנשים שחיים בסעודיה והם אומרים שיש להם קשר יהודי", הוא מחייך. "הם אומרים שהם יהודים ויש קהילה יהודית בסעודיה. הם אנשים מאוד עשירים, חיו באנגליה ובאירופה וחזרו לגור בסעודיה, אבל הזהות שלהם עדיין יהודית נסתרת".
כלפי חוץ, לדבריו, הם חלק מהחברה המקומית. "הם חיים כמו אנשים מודרניים בסעודיה", הוא מסביר. "הוא הולך עם הלבוש המסורתי הלבן, ואני לא שאלתי אם הוא הולך להתפלל במסגד. הוא נראה כמו בן אדם מודרני בלבוש המסורתי – אבל הוא יהודי בסתר".
כאן הגיע המפגש לשיא. "ואז אתה מביא לו מתנה – ספר תפילות בעברית", אדם מתקשה להסתיר את ההתרגשות. "זה כאילו שאתה מביא אוצר בהפתעה: 'וואו, תודה רבה, סידור'. זוג היהודים הנסתרים הרגישו את הערך של המתנה ומה שעברתי כדי להביא אותה – וזה היה מאוד מרגש".
החיפוש אחר שורשים יהודיים בערב הסעודית הוביל את המטייל הוותיק גם אל בית קברות יהודי נטוש בעיר אל־הופוף (Al-Hofuf). "אתה חושב שתראה מצבות, אבל היה רק חול לבן כזה שנדחס בסופות", הוא מספר. "למעשה אתה הולך מעל הקברים ולא רואה שום דבר, כי המדבר כיסה את הכול. אבל הם, בתור מוסלמים, עדיין מכבדים את המקום ולא בונים עליו. זה עדיין מקום מגודר וידוע כבית קברות יהודי, no go zone".
"אני לא בן אדם דתי", הוא מבהיר. "אבל אם יש בית קברות יהודי נסתר שבאמת הרבה זמן לא היה שם ביקור – אז חלק מהאחריות שלי זה לבוא לשם ולתת כבוד".